מאגר סיפורי מורשת

שמי אלי ברושי ונולדתי בירושלים. שנות ה-60 בירושלים היו שנים של התהוות ובניית התשתית העירונית. בשנים אלה  המדינה הייתה צעירה, וירושלים הייתה מוקפת אויב שרצה מאוד לכבוש אותה. היו ימים בהם נורו יריות לעבר השכונות היהודיות מצד השכנים הערבים. הבתים בירושלים נבנו  מול השכנים הערבים כמבצר מוגן.

החיים בירושלים היו פשוטים, ואנחנו כילדים הסתפקנו במועט. בנינו לעצמנו משחקים כדי להעביר את הזמן. משחקים כמו גוגואים ,חמש אבנים,ארץ,חבל ועוד. האוכל היה פשוט ובסיסי והמעדנים שהיינו אוכלים, כללו לחם בעיקר,ריבה וטחינה.כלי התחבורה היו בעיקר אופניים והליכה ברגל. קשה היה לראות מכוניות חדישות בתקופה זו.

בחגים היינו זוכים לביגוד חדש שכלל בדרך כלל, סנדלים או נעליים, חולצה לבנה ומכנסיים שחורות. בית הספר היה מקום מיוחד שבו נפגשנו, על מנת ללמוד ולשחק משחקים שחיברו אותנו, ועשו אותנו חברים טובים. ליד בית הספר היה קיוסק בו יכולנו לקנות (למי שהיה כסף) סוכריה בודדת בגרוש, או חומוס בנייר עיתון בחמישה גרוש. מעטים יכלו לקנות מוצרים כמו עוגה או שתייה בבקבוק, שהייתה יקרה. אחרי צהריים היינו נפגשים בגן השכונתי למשחקי חברה, או משחק כדורגל בו הכדור היה ערימה של סמרטוטים.

בשנות ה-60 פרצה מלחמת ששת הימים שאותה הרגשנו היטב, מאחר וערבים ישבו ממש בתוך ירושלים, והצבא הישראלי היה מאוד קרוב לבתים שלנו, ומשם ירה לכיוון הערבים. המלחמה הייתה ממש בתוכנו. לשמחתנו היא נגמרה מהר, בניצחון מדהים של הצבא הישראלי. סיום המלחמה היה עידן חדש ביחסים בין ערבים ויהודים בירושלים. הערבים ובעיקר הערביות, היו מגיעות עם סלים מלאים בפירות וירקות, על מנת למכור בשכונות, ואנחנו עברנו לצד השני על מנת להכיר מקרוב יותר, איך חיים בצד הערבי. וכאן החלה תקופה מאוד מיוחדת ושונה ממה שגדלנו עליה.

מזג האוויר בירושלים,ידוע כקריר יותר משאר הערים בארץ, בעיקר בגלל שירושלים נמצאת במקום גבוה וכידוע ככל שהמקום גבוה, הטמפרטורות נמוכות יותר וקריר יותר. מדי שנה היה יורד בירושלים שלג שהיה מכסה את כל העיר בלבן. כתוצאה מכך כל העיר הייתה מושבתת ולנו הילדים הייתה שמחה גדולה. לא היינו הולכים לבית הספר והייתה לנו אפשרות למשחק חדש, שכלל בנית בובות שלג ומלחמות שלג.

החגים והשבתות בירושלים היו מיוחדים, בכל שבת, טרם כניסת השבת, היה אדם שהיה עובר בשכונות, ותוקע בשופר המכריז על כניסת השבת. מרגע זה כל החנויות היו נסגרות, וכולם היו מתכוננים לשבת הקדושה או לחג. הירושלמים פיתחו לעצמם צורות דיבור, ומונחים שהם מיוחדים רק להם, וניתן להבחין על פי סגנון הדיבור מי ירושלמי ומי לא.

לסיכום, החיים בירושלים מאז ומתמיד היו שונים משאר הערים בארץ. האווירה, המאכלים, הקרבה לגבול עם הערבים, ומזג האוויר יצרו לכל מי שהיה שותף לחיים בירושלים, דמות ואופי שונים ממה שיש בשאר ערי השפלה.

הזוית האישית

אלי : תוכנית הקשר הרב דורי, כפי שהתקיים בבית הספר, פתח בפניי ובפני הראל המון חלונות. מצד אחד אפשרות וקשב רב, לספר לו אודות ההיסטוריה שלנו כמשפחה, ומצד שני חשף את הראל, לדברים שאולי מעולם לא היה נחשף אליהם. במקביל שמענו בכיתה סיפורים של משפחות נוספות, שחשפו אותנו לעוד המון דברים שלא ידענו והכרנו. כל המהלך היה מבורך לכל המשתתפים.