מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

החיים ביזד והעלייה לישראל

עם סבתא וסבא שלי
העיר יזד (תמונה מוויקיפדיה)
סבתא מרים בורה מספרת על יזד, העלייה, המעברה

החיים ותנאי המגורים בפרס היו דומים לאלה שאנו רואים כיום בכפרים ערביים לא מסודרים.
 
בשבתות הבילוי שלנו היה לשבת על הגג ולאכול פירות ופיצוחים ולראות את הנוף. אני הייתי הבת השלישית במשפחה ודי קטנה וכשהוריי היו יוצאים לסידורים וקניות הייתי ממתינה להם בקוצר רוח שיבואו בגלל החששות מזרים.
 
להוריי נולדו בסך הכל 11 ילדים, מתוכם שישה נפטרו בגיל ינקות ממחלות שונות שאז לא ידעו לטפל בהן. נשארנו רק חמישה. בבתים לא היו מים בברזים והיינו שואבים מים מהבאר עם כד, יום אחד אפילו נפלתי מכל המדרגות עד למטה לתוך המים וקרוב משפחה שלי תפס אותי והציל אותי לפני שטבעתי.
 
בבית הספר הייתה משמעת חזקה ואם נתפסנו מדברים או ששיעורי הבית שלנו לא היו טובים היינו מקבלים מכות עם סרגל על כפות הידיים.
 
הסיבה שעלינו לארץ הייתה אנטישמיות ומצב כלכלי לא טוב ומפני שנוצרה הזדמנות לעלות. נרשמנו בסוכנות היהודית ומהעיר שלנו, יזד, לקחו אותנו לטהרן שהיא עיר הבירה אל מקום שנקרא שער העלייה, שם נשארנו חודשיים עד שהעלו אותנו למטוס. הטיסה הייתה קשה מאוד וכל הדרך חיכינו שתגמר.
 
כשהגענו לארץ הייתי בת 17. איך שהגענו לשדה התעופה בישראל ריססו את הראש שלנו בחומר נגד כינים למרות שלא היו לנו. משם הסיעו אותנו למעברה בוואדי ערה, שם קיבלנו צריף עם מיטה ומזרן לכל אדם ושם גרנו בתנאים לא תנאים: שירותים משותפים לכל כמה צריפים, ללא מים זורמים וללא חשמל. לאחר שנה נסגרה המעברה ועברנו למעברת כרכור באזור האלון הבודד לעוד 6 שנים. התנאים דמו למעברה הקודמת. חלב, קרח ונפט חולקו על ידי עגלה רתומה לסוס, עבודה לא הייתה כדי להתפרנס וחילקו לנו אוכל לפי תלושים בהקצבה. למעשה שכחנו לאורך תקופה ארוכה מהו טעמם של עוף ובשר.
התחתנתי עם בעלי פנחס שחיזר אחריי עוד בפרס לפני שעלינו לארץ. הוא עלה אחריי ומצא אותי שוב בכרכור. במעברה גידלנו שלושה ילדים באוהלים. אחרי תקופת המעברה קיבלנו בית במקום שנקרא שיכון עובדים ורחוב הנחל בכרכור, לאחר מכן נולדו לנו עוד שלושה ילדים ובעלי יצא לעבוד בפרדסנות ואחר כך עבד במלבן, מרכז גריאטרי שוהם, בטיפול בזקנים.
 
אני יצאתי לעבודה לאחר הלידה הרביעית. לפני זה עבדתי גם בניכוש עשבים בפרדס, בשדה ובכל מיני עבודות מזדמנות, המצב היה כל כך קשה שאפילו אחרי הלידה חזרתי הביתה ומה שהיה לי לאכול זה לחם ותפוז!
 
במשך הזמן התבססנו והרחבנו את הבית, הילדים התחתנו ונולדו לנו נכדים ונינים, ובמרוצת השנים פרשנו לגמלאות.
 
תשע"ה 2015

מילון

יזד
אחת הערים ההיסטוריות החשובות באיראן. העיר נבנתה בתקופת האימפריה הפרסית. היהודים ביזד התפרנסו בעיקר ממסחר במשי.

ציטוטים

”גם אחרי הריון ולידה, מה שהיה לי לאכול זה לחם ותפוז“

הקשר הרב דורי