מאגר סיפורי מורשת

יהודה אשרף נולד בשנת 1948 במרוקו הוא עלה לישראל בשנת 1957. השנה משתתף יהודה בתכנית הקשר הרב דורי יחד עם נווה אשרף ונהוראי פרץ. יהודה סיפר להם על ימי ילדותו ועלייתו לארץ.

יהודה מספר:

"נולדתי במרוקו בהרי האטלס. הורי קראו לי בשם יהודה על שם הדוד שלי. הבית שלנו במרוקו היה בית עם שלושה חדרים כולל סלון. ההורים ישנו בחדר אחד וכל האחים ישנו ביחד בחדר אחר. שמותיהם של הורי: ישראל ורחל. שמות האחים שלי מהבכור לצעיר ביותר: עליה, מחרו, מרדכי, אני יהודה, דוד, שרה ובן הזקונים שלמה. לצערי הרב שנים מאחיי נפטרו. במרוקו התגוררנו בשכונה יהודית.

מפגשי החברה, שלנו היה בבית הכנסת והלבוש המסורתי היה הג'לביה. אהבנו ל"מנגל" על האש. את המצרכים הבסיסיים לבית קנינו במכולת והמאכלים במרוקו אותם אני זוכר מאד הם: ססיה, גאוברי, דגים, קציצות, ובשבת בשר החמין.

לארץ ישראל עלינו לפני 60 שנה, בשנת 1957, הייתי אז בן 9. עלינו דרך צרפת. זה היה בערב ראש השנה. העבירו אותנו למקום בשם עזתה ושם למדתי בבית-ספר.

עזתה – היא נתיבות

נתיבות – פעם קראו לה עזתה – הכתבה של עודד בר-מאיר

"נתיבות הוצבה בשנת 1949 במרכזה של אחת מארבע נפות שהוקמו על מנת ליישב את הנגב לאחר הכרזת העצמאות. העיר נתיבות ממוקמת כ-25 ק"מ צפונית מערבית לבאר שבע, ושמה לקוח מהפסוק המקראי: "בראש מרמים על דרך בית נתיבות נצבה" (ספר משלי). ראשיתה של נתיבות ביוזמה ממשלתית בשנת 1949 שמטרתה יישוב הנגב. במסגרת התוכנית הוצבה נתיבות במרכזה של אחת מארבע נפות, שהשתרעה בין שדרות בצפון לאופקים בדרום. שמה המקורי היה "עזתה" והיא שימשה כמעברת עולים אשר אוכלסה בעיקר על ידי יוצאי ארצות המג'רב (צפון אפריקה) שהגיעו ארצה בשנות ה-50.

למדתי בבית הספר בעזתה. הכנו שיעורי בית לאור העששית. אחי שלמה, הצעיר מבן האחים, נולד בעיר באר-שבע. אני ביחד עם דודיי הינו רועי צאן. אהבנו לקטוף בוטנים מהעצים והיו לנו זיכרונות משותפים יפים.

 בית הספר הראשון בעזתה – נתיבות אחווה 1959

הזוית האישית

השנה משתתף יהודה בתכנית הקשר הרב דורי יחד עם נווה אשרף ונהוראי פרץ. יהודה סיפר להם על ימי ילדותו ועלייתו לארץ.