מאגר סיפורי מורשת

 שמי ז'קלין, נולדתי בארץ אלג'יר בעיר בון בשנת 1936.

אני משתתפת בתכנית הקשר הרב דורי בבית ספר גנים כבר שלוש שנים. בית הספר  הפך לבית שני, חם ואוהב. השנה השתתפתי בתכנית יחד עם התלמיד המקסים טל מירון, שתיעד חלק מסיפוריי.

את הסיפור הקודם שלי תוכלו לקרוא בקישור: "מהעיר בון עיר נמל באלג'יריה לישראל"

ילדות באלג'יר

באלג'יר גרנו ליד הנמל. אני הבת הרביעית במשפחה בת 7 אחים. למדתי בבית ספר מעורב שפת הלימוד הייתה צרפתית. למדתי עד כיתה ג' בגלל שאז התחילה האנטישמיות. הגרמנים פוצצו לנו את הבית אז גרנו במחסן.

בדרך לארץ

החלטנו להגיע לארץ בגלל שאבא היה ציוני מאד וגם בגלל המצב הלא טוב במחסן שגרנו בו , כשאבא שמע שאפשר לעלות לארץ אז הוא מיד אמר לנו להתארגן.

הגענו בשנת 1949 לארץ מבון אשר באלג'יר עם אנייה מבון למרשה נשארנו במרשה 15 יום בבית מלון שם, אחר כך הגיע האנייה ששמה היה עצמאות, היא הגיע לקחת אותנו לארץ.

האנייה עצמאות בה עלתה ז'קלין

באנייה לא הרגשתי טוב הייתה לי מחלת ים לאורך כל ההפלגה. וזה היה גם ביום ההולדת שלי. ההפלגה נמשכה במשך 8 ימים. האנייה הייתה אניית מסע. אני זוכרת אירוע מרגש, בזמן ההפלגה הגיע נער אחד ומסר לי טבעת למזכרת.

ההסתגלות לחיים בישראל

תחילה היינו קודם כל, בחיפה ואחר כך באה משאית עולים ולקחה אותנו למחנה בית ליד שליד נתניה (מחנה א'). הינו בסנט לוקס שבנתניה. נשארנו שם יומיים ואחר כך לקחו אותו למחנה עולים בחיפה ששמו בית עולים. גרנו באוהלים 9 נפשות יחד: אמא, אבא 2 אחים ו- 5 אחיות. היינו שם יותר מחצי שנה, במחנה העולים הזה. שם עברתי את ימי נעורי, במחנה.

אחר כך העבירו את שני האחים  שלי לקיבוץ ואותי ואת אחותי לקחו למושב כפר ויתקין אני זוכרת שהיו בו חיות וחווה חקלאית. אני זוכרת שעמדנו כל הילדים בשורה. היגיעו, מבוגרים, הורים מאמצים, לבחור אותנו, לגדל אותנו לאימוץ. אותי ואת אחותי הפרידו, היינו במשפחות שונות . נשאנו שם 15 יום , אחר כך עברנו לגני תקווה.

החיים בגני תקווה – פרק חדש בחיי

בשנת 1949 אחרי החוויה בכפר ויתקין, לקחו אותי ואת כל משפחתי לגני תקווה. אז קראו לגני תקווה שיכון היובל, אני זוכרת שהיה שם מוכר נפט,מוכר קרח ומוכר חלב.

בגני תקווה לא היו מים וחשמל ולא כבישים… אבל בכל זאת ידענו להסתדר.  אבי היה נגר מסוג א', היה לו מקצוע לפרנסה. אנחנו הילדים שעד כה דיברנו רק צרפתית, נאלצנו להתחיל להתמודד עם השפה העברית. לקחו אותנו לבית ספר שם למדנו עברית, לא אהבנו ללמוד, זה היה קשה.

אני זוכרת את חורף שנת 1950 היה שלג בשיכון-היובל, (גני-תקווה). מאז עברו השנים, גני תקווה המשיכה להתפתח. אחותי הגדולה עברה לגור בירושלים אחרי חתונתה.  אני המשכתי כל הזמן לעבוד, כדי לעזור להורי. בשנת 1954 התגייסתי לצבא לשנתיים.

אחרי השירות הצבאי, באחד הימים, הכרתי את בעלי אצל חברה שלי. אחרי תקופת חברות התחתנו.

 ביום חתונתנו 

זה היה בחודש אפריל, בשנת 1959. הקמנו משפחה בישראל, בגני תקווה , נולדו בן בכור ושתי בנות. 

מורה מובילת תכנית שרית כץ, תשע"ה