מאגר סיפורי מורשת

סבתא שלי נולדה בפאס שבמרוקו בשנת 1936, ילדה רביעית מבין תשעה ילדים. סבא רבא עבד במכס וסבתא רבתא הייתה עקרת בית. בגלל עבודתו המכובדת של אבא שלה הם חיו בכבוד, יחסית לאותה תקופה.

העלייה לארץ

כשסבתא גדלה והעולם היה לקראת סוף מלחמת העולם השנייה, הרבה יהודים החלו לעלות לארץ ישראל. בעזרת הסוכנות היהודית היא נסעה ממרוקו למרסיי שבצרפת עם עוד נערים ונערות. הם שהו במרסיי שנה, ומשם עליית הנוער העלו אותם ארצה באוניית מעפילים. סבתא עברה לגור בירושלים אצל אחותה, יחד עם בני משפחתה. שם הכירה את סבא שלי ז"ל. הם התחתנו והביאו לעולם שלושה ילדים.

השנים הראשונות בארץ היו קשות. הם גרו בצריף במעברה וקנו מצרכים בתלושים. שניהם עבדו קשה כדי לדאוג לפרנסת הבית, אך תמיד הם שמחו והסתפקו במה שיש. המשפחה הייתה חשובה להם יותר מכל דבר אחר.

סבתי ואני

מאז שנולדתי לאמי, שהיא הבת האמצעית של סבתא וסבא, אנו גרים אצלם. סבא אשר נפטר לפני שלוש שנים. מה שאני מכיר זה שסבתא מטפלת בי כאילו הייתי הבן שלה, ואני שומע ממנה כל הזמן סיפורים מהעבר שלה: על הבית במרוקו, על הילדות, מה אכלו ומה אהבו, על הפחד מפני הנאצים שהיו קרובים לכבוש את מרוקו ואיך האמריקאים הגיעו. היא גם כל הזמן מספרת על החיים של היהודים עם המרוקאיים הערבים, על שכנות טובה ועל היחס הטוב של המלך אליהם.

יש לציין שסבתא מדברת עברית ומרוקאית ביחד ולפעמים זה מצחיק ולפעמים לא מובן, עד שהיא מסבירה לי. אני אוהב את סבתא מאוד.

הזוית האישית

איליי: החוויה שלי בקשר הרב דורי היא יומיומית כי אנחנו גרים ביחד. ואני מאחל לסבתי האהובה בריאות איתנה ועוד שנים של ביחד.