מאגר סיפורי מורשת

שמי מיכאל ראטה  נולדתי ב 3.9.1939  בתל עדשים להורים שברחו מברלין שבגרמניה בשנת 36 . יום הולדתי נפל במקרה ביום היסטורי ,פרוץ מלחמת העולם השניה, ביום זה הכריזו צרפת ובריטניה מלחמה על גרמניה בגלל הפלישה לפולין. אני זוכר מילדותי, שביער האקליפטוסים חנו תמיד חיילים של צבאות הברית, בין היתר חיילים של צבא אוסטרליה וחיילים של צבא פולין.

בגיל 3 הגעתי לגן הילדים בתל עדשים ולא ידעתי מילה בעברית כי בבית הוריי דיברו גרמנית. הילדות בתל עדשים הייתה ילדות נפלאה,כמובן ללא טלוויזיה טלפונים ומחשבים. רדיו היה לנו.

ימים מאוד מרתקים היו אז, גם מלחמת העולם השנייה וגם המלחמה של היישוב היהודי בשלטון הבריטי. זוכר אני שבגיל 6 או 7 כבר קראתי עיתונים, ואפילו היינו עומדים ברחוב ומתווכחים על פוליטיקה. עיסוקינו היה לימודים,קריאת ספרים,ומשחקים גם בחוץ וגם בבית,וכמובן החל מגיל 10 התחלנו לעזור בעבודות המשק. הפרנסה היתה קשה, ואני זוכר שבשנות הגן לא היו כבישים והבוץ בתל עדשים היה משהו מיוחד, בגלל סוג האדמה שיש במקום. במלחמת השחרור היה פרק זמן קצר שילדים פונו מתל עדשים. היות שבנצרת שלט צבא ההצלה של קאוקג'י. אירוע שזכור לי במיוחד: היות שבית ההורים שלי היה הבית הקיצוני במושב, הוא היה ליד גדר הביטחון. כ – 50 מטר צפונית מהבית היה שער בגדר ואני ראיתי מחלון הבית את המשלחת שהגיע מאכסאל להיכנע אצל המוכתר אבא של רפול, אליהו איתן. הכניעה התבצעה בתל עדשים בגלל יחסים טובים שהיו בין ראשי אכסאל וראשי תל עדשים. מסביב לתל עדשים הלך קו הנפט שהוביל מעיראק לחיפה ובזמן המאורעות אחת המטרות הייתה קו הנפט, מכיוון שקו הנפט היה מאוד חשוב לבריטים, על כביש עפולה נצרת איפה שהיום המכללה ,היה מחנה צבאי בריטי שאחד מתפקידיו החשובים היה לשמור על קו הנפט.

הזוית האישית

אמיר: אני מאוד נהנתי לשמוע את הסיפור של סבא שלי, כי זה מעניין אותי איך חיו פעם.