מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

החיים באירן בתקופת המלך

אני ונכדתי אגם
אני ומשפחתי בצעירותי
סבתא מלכה מספרת

נולדתי בקרמן שבאיראן. למשפחת כהן, בשנת 1945.
 
לאבי היו שדות ובוסתנים של עצי תפוחים, אגוזים, שקדים, תאנים. היה לו גם כרם של ענבים שמהם יצרנו צימוקים. בילדותי הייתי מטפסת על העצים, קוטפת לי פירות ואוכלת אותם שם. כשהוריי חפשו אותי היו מגיעים לבוסתן כי ידעו כמה אהבתי לבלות שם. אבי היה מוכר את הפירות לערים ברחבי איראן. 
כשהייתי בת 6 עברנו להתגורר בעיר הבירה טהרן. גרנו בסמוך לסבתי ולדודתי. אני זוכרת, שבילדותי תמיד שחקתי עם האחייניות שלי. החורף בטהרן הוא קר מאוד…לפעמים ירדו שלגים והבית היה מחומם על ידי גחלים שהיו במין חור ברצפה ומעליו שמו שולחן מברזל ועליו הונחו שטיחים ושמיכות וכולנו היינו ישנים יחד מסביב ומתחממים וזה היה ממש נחמד. בקיץ היינו ישנים יחד על מזרנים שהונחו על הגג והיה לנו אוויר טוב ונעים תחת כיפת השמיים.
עד כיתה ד' למדתי בבית ספר יהודי בנים ובנות יחד ואח"כ למדתי בבית ספר מוסלמי כי עברנו דירה ולא יכולתי להמשיך ללכת לבית הספר היהודי. היו לי הרבה חברות מוסלמיות שהיו מגיעות אליי הביתה אוכלות וישנות אצלי, אבל הוריי לא הרשו לי לישון או לאכול אצלם בשר. בבית הספר למדנו גם לארוג שטיחי נוי . כל בוקר אבי היה הולך למאפיה וקונה לחם טעים מאוד, שנקרא סנגק.
בפסח הורי היו מכינים מצות בטאבון שהיה נמצא בחצר ביתם. בשבתות ובחגים היינו הולכים לבית הכנסת ומתפללים יחד. שכנינו המוסלמים התייחסו אלינו יפה מאוד והיינו כמו משפחה.
 
התחתנתי בגיל 17 בחג סוכות בבית הכנסת. בעלי היה ציוני פעיל וחלם להגיע לישראל.
כשהייתי בת 21 עלינו לארץ ישראל.
 
 

ביום החתונה

ביום החתונה
 
 
  בשנת 1970, הייתי אז בת 21, עשינו עלייה מטהרן לישראל ובנינו פה את ביתנו 

מילון

בוסתן
בוסתן הוא גן-חקלאי ליד הבית אשר כולל בתוכו עצי פרי, שתילי ירקות ושיחי תבלינים.

ציטוטים

”"אם הלב טוב הכל טוב"“

הקשר הרב דורי