מאגר סיפורי מורשת

סבי האמיץ שהשתתף בקרבות המפורסמים ביותר נגד הנאצים במלחה"ע ה-2. הוא נולד ב-3 במרץ 1923 בכפר קטן ששמו קדינו, שנמצא במחוז סמולנסק שברוסיה, 400 ק"מ מערבית למוסקבה. סבי נולד תחת השם נחום ברל וכך קראו לו כל ילדותו, עד שהתגייס לצבא ונאלץ לבחור שם "רוסי" יותר. היו לו שתי אחיות גדולות ממנו – רחל, שהייתה גדולה ממנו בשש שנים ואסתר שהייתה גדולה ממנו בשנתיים, ואח שהיה קטן ממנו בשלוש שנים – מרדכי (מוטי).

בשנת 1941, הנאצים פלשו למחוזות המערביים של רוסיה. הפלישה הייתה כל כך מהירה שעל אף שסבי הגיע לגיל בו היה עליו להתגייס לשירות צבאי, הוא לא הספיק לעשות זאת כי הנאצים כבר החלו לפלוש לאזור. משפחתו של סבי, פרט לאחותו אסתר שנפטרה בשנת 1939 בהיותה בת 18 מקדחת הקרציות, נדדה לכיוון מזרח על מנת להימלט על חייהם מהכובש הנאצי. לאחר מספר חודשים של נדודים ובריחה, המשפחה הגיעה למחוז סראטוב, המרוחק מביתם כ-1200 ק"מ, שם התגייס סבי לחיל ההנדסה הקרבית בצבא האדום.

בנובמבר 1942, בזמן שסבי נלחם נגד הנאצים בקרב על סטלינגרד, אחד מהקרבות הקשים, הממושכים והעקובים מדם במלחמת העולם השנייה, אשר הסתיים בנצחון הצבא האדום על הנאצים, הוא נפצע באורח קשה כאשר קליע פגע לו בין החזה למפרק הכתף ועבר רק כארבעה סנטימטרים מהלב. סבי פונה לבית חולים שדה לטיפול. לאחר שהכרתו שבה אליו, הוא הבין שאיבד את כל התמונות של בני משפחתו, כולל תמונות מילדותו, שנשא עמו במהלך כל המלחמה. למעשה, לא נשארו לו כל תמונות מחייו שלפני פרוץ מלחמת העולם השנייה. לסבי לקח חודשים ארוכים להשתקם מהפציעה הקשה שכן הוא לא יכול היה להזיז את ידו השמאלית כלל. רק לאחר שעבר טיפולים פיזיותרפיים מאולתרים ממושכים, יכל לשוב למלחמה. אבי סיפר לי שלסבא היו שתי צלקות גדולות בכתף – אחת מלפנים – היכן שנכנס הכדור, ואחת מאחור – איפה שיצא הכדור מהצד השני של גופו.

לאחר שסבי השתקם מהפציעה, הוא חזר למלחמה וביולי-אוגוסט 1943 השתתף בקרב המפורסם בקורסק – קרב שנחשב לקרב השריון הגדול ביותר בהיסטוריה. השתתפו בו בין 6000 ל-8000 טנקים. גם בקרב זה, למרות ששני הצדדים ספגו אבדות קשות, המתקפה של הגרמנים על בליטת קורסק נכשלה והם נאלצו לסגת. באותו קרב נפצע סבי שוב, והפעם בבטנו. שוב שכב סבי בבית חולים שדה במשך מספר חודשים וחיכה לשיקומו על מנת לחזור לחבריו לקרב.

סבי האמיץ נלחם גם במבצע פרוסיה המזרחית בשנת 1945, בו נכבשה פרוסיה המזרחית ובירתה קניגסברג על ידי הצבא האדום. סבי סיפר שהגרמנים התבצרו בבונקרים מבטון, ולכן היה מאוד קשה לפגוע בהם. סבי השתתף גם בקרב בעיר פילאו והבסיס הימי שלה. סבי סיפר שהקרב היה מאוד קשה על אף הניצחון שבסופו.

לאחר המלחמה סבי סיפר למשפחתו, ולאבי בפרט, שתמיד חשש מתקופות הביניים ("תקופות השקט", כפי שכינה אותן) שבין הקרבות השונים בהם השתתף מאחר ובזמנים כאלו היו החיילים הנאצים חודרים לאזורים של חיילי הצבא האדום על מנת לחטוף ולשבות אותם אולם מאחר ומכיוון שהוא היה יהודי, הוא ידע שיירצח על ידי הנאצים בו במקום.

הזוית האישית

שלי: אני מאוד נהניתי ללמוד על סבי, להתעניין ולשמוע על חייו. אם סבי היה בחיים הייתי אומרת לו שחייו היו מאוד מעניינים, ואני אעביר את סיפוריו לילדים שלי. הוא היה אדם מאוד אמיץ והשתתף בהצלת העולם מהנאצים.