מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

"החזרה הביתה"

מנחם גוטסמם ותאיר גוטסמן
מנחם גוטסמן ברוסיה
מנחם גוטסמן מספר על סיבות עלייתו לישראל ועל ביקורים חשאיים בברית המועצות לשעבר

נולדתי בברוקלין ניו יורק ב- 1941 בתחילת מלחמת העולם השנייה. גדלתי בבית דתי, וקיבלתי חינוך חזק מאבי על אהבת הארץ. למדתי בבית הספר היסודי 'עץ חיים' בשפה העברית.
 תמונה 1
                                                                                                                                           
 
תקופה זו השפיעה עלי ויצרה חיבור חזק למדינה ולארץ. אני זוכר שהמנהל קרא לתלמידים לאספה וסיפרו לנו על הקמת מדינת ישראל. בתיכון הישיבתי שלמדתי, כבר בספר המחזור שכתבו עלי סיפרו שהשפה העברית מאד עניינה אותי ואחד מחלומותיי היה לגור בארץ ישראל. בקיץ 1966 אני ואשתי טסנו לביקור בארץ, התלווינו מטעם הסוכנות היהודית לנוער בגילאי בר/בת מצווה במשך 6 שבועות. כאשר החלה מלחמת ששת הימים רציתי מאוד לצאת להתנדב ולטוס לארץ ישראל, אך ממשלת ארצות הברית מנעה מאזרחים לטוס לארץ מלבד אחיות ורופאים. ב- 1976 חזרתי לביקור בארץ לעשרה ימים כדי לבדוק אפשרויות למספר עבודות וקיבלתי הרבה הצעות.
ב- 2 לאוגוסט 1977 משפחת גוטסמן (מנחם-36  לאה-32 טובה-9 זאב-7 שלמה-2) עלתה לארץ ישראל. אין מילים לתאר את הרגשות הקשים אשר ליוו את עזיבת המשפחה שכללה את אימא ואת אחי לטובת מדינת ישראל. אימי סלחה לי שעליתי לארץ ישראל רק לפני שהיא נפטרה. במסיבת פרידה מהמשפחה שלי אמרתי: 'שאני חייב לחזור הביתה'.
שלוש סיבות בולטות היו לעלייתנו לארץ ישראל:
א. ספר בראשית, פרשת לך לך, פרק יב', פסוק א': 'ויאמר ה' אל אברם לך לך מארצך, ממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך'.
ב. ספר בראשית, פרשת בראשית, פרק ב', פסוק כד': 'על כן יעזוב איש את אביו ואת אמו, ודבק באשתו'. במקרה שלי, אשתי נמשלת לארץ ישראל, שהצטרכתי לעזוב את אבי ואימי בשביל להיות דבק בארץ ישראל.
ג. זכות גדולה שלנו אחרי אלפיים שנים בגלות לחזור לציון.
אחרי מלחמת העולם השנייה המצב של יהודי ברית המועצות הדרדר: לחיות חיים יהודיים, ללמוד תורה ויהדות, וללמוד את השפה העברית — כל הפעילויות  אלה היו אסורות לפי החוק. שערי הברזל נסגרו ליהודים. אסור היה לצאת מברית המועצות ובכך נמנעה העלייה של היהודים לארץ ישראל.
 
בשנות ה-60 התחילה תנועה בארה"ב ובמדינות מערב שמטרתה להעלות את המודעות של מדינות העולם, לעורר אותם ולעודד אותם לעזור ליהודי ברית המועצות להשתחרר. פעילות התנועה הגיעה לשיאה באמצע שנות ה-80 הצעקה הגדולה של התנועה הייתה: "!let my people go"- שחרר את עמי (מה שביקש משה רבינו לפרעה במצרים).
 
שמותיהם של אסירי ציון היו מוכרים בקרב יהודי ברית המועצות בפרט, ובקרב יהודי העולם בכלל. יציאת יהודי ברית המועצות (בשנה 1985 החל גל העלייה השנייה)  היה נס מודרני שדומה במהלכים מסוימים ליציאת מצריים. במשך כל התקופה בברית המועצות, קבוצות של יהודים מארצות הברית וארצות המערב ביקרו באופן פרטי בברית המועצות במטרה להעביר ליהודים מסר שלא שוכחים אותם ודואגים לשלומם. אזרחים מארץ ישראל עם דרכונים ישראליים לא הורשו להיכנס לברית המועצות, ולכן משרד החוץ של מדינת ישראל, דרך לשכת הקשר, מצאו לישראלים עם דרכונים אמריקאים דרך לבקר בברית המועצות. זוגות נבחרו, התאמנו וקיבלו הכשרה סודית תחת תנאים קפדניים בדומה למבצע חשאי, כדי לדעת איך להתנהל ולעבוד בברית המועצות בלי להיתפס.
 
נשלחנו עם הידיעה שיש סכנה רבה להיתפס (למרות כל האימונים) מכיוון שהמשטרה החשאית בברית המועצות- הק.ג.ב-  בתקופה זו הייתה בעלת כח רב. הייתה לי זכות מיוחדת וכבוד להשתתף בעלייה כנציג מדינת ישראל ולעזור בתהליכים של שחרור יהודי ברית המועצות.
ב – 1985 (בגיל 40) אני ושותפי נכנסנו לברית המועצות (היה קרוב לשלושים משפחות), לאחר תדריך בלונדון שנמשך יום אחד. קיבלנו רשימת שמות של משפחות כדי לבקר אותם שבהם יש מורים שלימדו עברית, אסירי ציון ואחרים.
 
 תמונה 2
 
המשימות שלנו היו:
1. להעביר את המסר שלמדינת ישראל אכפת, והיא דואגת להם. לחזק את הניצוץ היהודי. ולעודד אותם להמשיך את המאבק ולא להתייאש.
2. לשמוע מהיהודים מה מצבם ולהעריך את צרכיהם.
3. הבאנו סידורים, טליתות, אתרוגים ולולבים על מנת לעזור ליהודים לקיים את חיי הדת למרות ההגבלות של ברית המועצות.
4. בחזרתנו לארץ היה עלינו לדווח, לתאר ולכתוב דוחות מפורטים על כל המשפחות שביקרנו וכל פעילותנו בברית המועצות.
5. היה עלינו לתדרך את הזוג הבא שיוצא אחרינו בביקור.
6. אני באופן אישי אימצתי פרופסור במתמטיקה ויקטור ברלווסקי, שם עולמי, שפוטר מהאוניברסיטה בברית המועצות. נשארתי בקשר אתו עד השחרור והעלייה שלו לארץ עם משפחתו וליוויתי אותם בשדה התעופה. לאחר מספר שנים הוא הפך לחבר כנסת.
7. אימצנו אני ושותפי 2 משפחות שעלו לארץ ונשארנו אתם בקשר עד שהם עברו לגור באפרת.
 
במסגרת המשימה שלנו התמודדנו עם הקשיים הבאים:
– כשהגענו לשדה התעופה במוסקבה הק.ג.ב. חקרו אותנו במשך שלוש שעות לפני ששוחררנו. הזהירו אותנו לא לבצע את המשימות המתוכננת.
– הק.ג.ב עקבו אחרינו 24/7 במשך הביקור בברית המועצות.
– בחדרים שלנו, בכול בית מלון בארבעת הערים מוסקה, וילניוס, ריגה ולנינגרד, היה מיקרופון חבוי ששתלו   הק.ג.ב. אני והשותף תקשרנו על ידי פתקים שזרקנו לאחר מכן דרך האסלה או שכתבנו בלוחות מחיקים. לא היתה לנו שום אפשרות להתקשר לארץ ולמשפחות שלנו מכיוון שעקבו אחרי כל השיחות שלנו.
– הק.ג.ב פרצו לחדר שלנו בשבת מכיוון שלא ענינו לטלפון ואז התנצלו כאילו שזה היה בטעות.
– חקרו אותנו פעם שנייה בשדה תעופה בוילניוס אחרי ששחררו אותנו עם אותה אזהרה.
– הדבר הכי מפחיד אישית עבורי- עצרו אותנו ארבעה שוטרים בג'יפ צבאי באמצע הרחוב לאחר שביקרנו אצל משפחה בוילניוס. פחדתי בגלל שהם השתמשו בתאורה חזקה והשוטרים נראו כאילו הם רוצים לעצור אותנו.
· כל המשפחות שביקרנו היו בסכנה בגלל שהמשטרה עקבה אחרינו לכל מקום.
– בסוף תפילת נעילה ביום כיפור בבית כנסת הגדול במוסקבה: השותף שלי היה חזן וכאשר הוא התחיל לשיר "בשנה הבאה בירושלים הבנויה" הק.ג.ב. עצרו אותו ולא נתנו לו לשיר את המילים האלו.
– באחד הימים ביקרנו את הגברת טניא אדלשטיין ז"ל, שבעלה יולי (כיום יושב ראש הכנסת) היה בכלא באותה התקופה. גילינו שישנו מיקרופון חבוי בביתה ולכן יצאנו לדבר אתה ברחוב. ברחוב עקבו אחרינו אנשי ק.ג.ב עם רמקול וניסו לשמוע את שיחתנו.
– בשמחת תורה, בבית הכנסת המרכזי של לנינגרד, הגיעו יהודים רבים להתפלל ולהיפגש ובית הכנסת היה מפוצץ. מורים חילקו פתקים על שיעורי עברית שהם הבעירו וניצלו את ההזדמנות שבה נמצאים יהודים רבים במקום – כדי שכמה שיותר אנשים יזכו ללמוד את שפת הקודש. בחצר היו גם אנשי ק.ג.ב. סמויים והיהודים שחילקו את הפתקים ידעו זאת וידעו שאסור בטעות שפתק כזה יגיע לידי הק.ג.ב. מכיוון שמיד הם ייעצרו וייענשו בחומרה. הם לא פחדו ולא היססו, למרות שהם ידעו שבכך הם מסכנים את חייהם.
הזיכרון שלי מהביקור בברית המועצות יישאר תמיד חתום במוחי וליבי כאחת מהחוויות הכי משמעותיות בחיי. למדתי כמה חזקים היו יהודי הגולה ועד כמה היה חזק הרצון שלהם להישאר יהודים. הם לא ויתרו על הזיקה החזקה לארץ ישראל ולמדתי מהם מה זו גבורה. לא תיארנו לעצמנו שהדלתות הסגורות יוכלו להתפרק ומשם יצאו היהודים. כשזה קרה, בסופו של דבר, כל המשפחות שביקרנו עלו לארץ למעט משפחה אחת שעברה לארצות הברית ואחת שנשארה בברית המועצות. המסע הזה חיזק בליבי את הדברים הבאים:                                                    
– יש לנו אחריות להיות השומרים ולדאוג למצבם של אחינו בכול מקום בעולם. כחלק מהשרשרת של בני ישראל אנחנו חייבים לעשות כל מה שביכולתנו כדי שהשרשרת תישאר מחוברת וחזקה ושעם ישראל חי!  
– היציאה של יהודי ברית המועצות נס בימינו, לא רק בגלל הגבורה שלהם וגם כן השיתוף של יהודי העולם כולל אנשי העולם שרצו לעזור. בסוף למדנו שמדינת ישראל חייבת להיות המרכז של כול עם ישראל.

מילון

אסירי ציון
אסירים שלא היו יכולים לחיות כמו יהודים וללמוד בברית המועצות וכשהם רצו לעלות ארצה ברית המועצות סגרו את השערים ולא נתנו להם לצאת, ואסרו אותם.

ציטוטים

” "!let my people go" - שחרר את עמי (מה שביקש משה רבינו לפרעה במצרים). “

הקשר הרב דורי