מאגר סיפורי מורשת

שמי אהובה מעטוף נולדתי להוריי שלום ושמש מעטוף בשנת תשט"ז-בפתח תקווה. את שמי העניקו לי הוריי בעצת דודי אח אבי. שם משפחתי היה מעטוף גם לפני נישואיי. הוריי והורי בעלי הם קרובי משפחה רחוקים. הורי עלו מתימן מהעיר חבאן שבדרום תימן בשנת 1950.

הסיפור שאספר לכם מתייחס לחפץ יקר  וקדוש שעלה עם משפחת מעטוף מתימן:

לפני כ- 500 שנה, בחבאן שבדרום תימן כתב אב משפחת מעטוף את חמישה חומשי התורה. לאחר כתיבת חמשת הכרכים הוא חילק אותם לחמשת בניו, כל אחד מבניו זכה לחומש אחד. כל בן שמר על החומש כעל בבת עיניו, וברבות הימים העלה אותו ארצה.

החפץ הקדוש נמצא במשפחתנו  כ-43 שנה. הוא עבר בירושה מאב לבן. חמי משה מסר לבנו שלמה וממנו הוא עבר לספרית הרבי.

בעלי סעדיה ע"ה התייעץ עם אביו, האם להראות לרבי את החומש? ואביו נתן, כמובן, את הסכמתו . הרבי  התרגש מאוד כשבעלי הביא לו את החומש היקר. הוא החזיק בשתי ידיו הקדושות את החומש, והזכיר זאת בכמה יחידיות שהיו לבעלי בחדרו של הרבי. הרבי פנה אליו  ואמר לו: "תשמור על המסורת"- על כל אחד לדעת, שאפילו אם הוא נוהג על פי מנהגי חב"ד אל לו לנטוש את מסורת בית אבא. זהו דבר שלא סותר כלל. כי אדם ללא מסורת וללא שורשים הוא אדם ללא משענת.

החומש מאוד יקר רגשית וגם כספית. אנחנו לא עשינו את החישוב של שוויו הכספי היקר, כי לרבי נותנים כל דבר יקר וחשוב. הכתבים והחומש שייכים לכל המשפחה, אך בעיקר המבוגרים, הם אלו שמרגישים שייכות אליו יותר. שכן, הם מכירים יותר את ההיסטוריה של כתבי הקודש, וכיצד הוא נולד.

כאמור החומש "נולד" בתימן לפני יותר מ- 500 שנה. שם, בתימן, לא היו סידורים, וכולם התפללו מהלב ללא טקסטים כתובים. רק לאחר מכן, כשהובאו הסידורים והחומשים, האנשים שידעו לכתוב היו מעתיקים מהם, וכך לומדים ומלמדים.

אני לא השתמשתי בחומש אולי בעלי ע"ה עיין בו קצת.

כיום החפץ נמצא בספריתו של הרבי בניו יורק כפי שסיפרתי, ומסמל את החיים שהיו בתימן אז.

הזוית האישית

עבורי החומש מסמל, את החיים הפשוטים שהיו בעבר. ואת היצירתיות של התקופה אז. כשהיו צריכים ליצר המצאות בכדי לשרוד. דוגמה קלסית הוא האוכל התימני המתאפיין במצרכים פשוטים, שמהם נוצרו מעדנים.