מאגר סיפורי מורשת

נולדתי בארץ. הורי עלו מרוסיה הלבנה (ביילרוס) הגיעו בשנת  1933. מעיירה ליד פינסק לעיירה קוראים דודהורודוק, בחבל פולסיה. עד 1793 שייכת לפולין, מ- 1793 ועד 1921 שייכת לרוסיה. בין השנים 1921 ל- 1939 שייכת שוב לפולין, ובין השנים 1939 ל- 1941 עד בוא הגרמנים שוב שייכת לרוסיה.

 

מצד אבי – המשפחה ניצלה. שתי אחיותיו הגיעו לארץ כחלוצות והן הזמינו את כל משפחת אבי לארץ. מבצע זה הציל את משפחת אבי מהטרגדיה של השואה. 

 

מצד אמי: אמי עברה שתי טרגדיות בשנה אחת: הראשונה-הבת שלה נכוותה ממים רותחים ונפטרה. כשנה לאחר המקרה קיבלה הודעה שמשפחתה נספתה בשואה. לאמי היה קשה להתגבר על הטרגדיות שפקדו אותה. אבי  הגיע לארץ, הצטרף לאחיותיו שהקדימו להגיע לארץ כחלוצות, עסק בחקלאות, עיבד שטחי חקלאות בנגב, בפתח תקווה וביהוד. בעיקר גידל חמניות וכותנה.  במקביל היה לנו משק חי ליד הבית. החלב שווק למחלבה מקומית. כיום מחלבה זו נקראת "טרה". בערוב ימיו עבד במחלבה בשווק התוצרת.

 

תמיד אימי סיפרה על משפחתה בגעגועים. אימי הגיעה ממשפחה מאוד מיוחסת. אביה היה דיין בעיירה ושמו יצא למרחוק. שמו היה זאב על שמו אני נקראת-זיוה. (הצליל דומה) אנשי העיירה החליטו לבנות אנדרטה לזכר הנספים. כשמונים  אנשים שהם צאצאים לנספים, החליטו לחזור לעיירה ולחנוך את האנדרטה. מבני משפחתי הגיעו כעשרים איש! המסע היה מרגש במיוחד! לבשנו דגלי ארץ ישראל!

 

הלכנו כשני קילומטר מהעיירה עד לאנדרטה. בדרך חיכו לנו הפולנים, עמדו בשקט והתבוננו בנו. אחת הנשים הפולניות אמרה "חיכיתי לכם. שמחה שהגעתם לכאן". הטקס היה מרגש במיוחד. אחי ניגן במפוחית פה: לחן יהודי ושירת התקווה. הפולנים עמדו במשך כל הטקס בשקט. השמיים קדרו. גשם עז ניתך. הרגשנו שהטבע משתתף באבלנו… מסע זה נחרת בלבי. במוזאון של העיירה מנהל המוזיאון סיפר לי אודות סבי – איזו הדרת כבוד הייתה לו. וכך עשיתי היכרות עם סבי שלא הכרתי.

 

סבא אלעזר, המכונה סבא לוֹזֵר, נולד למשפחה מרובת ילדים. הוריו היו מאוד עניים. אביו היה חולה ולא יכול היה לפרנס את משפחתו. סבתי  החליטה לאפות כעכים ולהתפרנס ממכירתם. כשגדלו הילדים היו הם אלו שפרנסו את ההורים. המצב הכלכלי הרע והציונות שהתעוררה בעיירה עודדו את העלייה לארץ ישראל. אחיותיו של אבי היו חלוצות והן הזמינו אותו ואת אמי לארץ. בתחילה גרו בכפר סבא. משם עברו לגבעתיים גבול נחלת יצחק ושם הקימו משק חי. היו לנו פרות ותרנגולות.

 

אני זוכרת שבתקופת הצנע, כל קרובי משפחתי הגיעו אלינו לקבל חלב וביצים. המשק פרח ואבי הוסיף לעצמו ענף חדש בחקלאות. באותם שנים- המדינה עודדה לעבד שטחי חקלאות והוא קיבל הרבה שטחים לעיבוד חקלאי. היו לאבי שטחי חקלאות בנגב. (שטחי קיבוץ שובל). כמו כן היו לו שטחי עיבוד בפתח תקווה, ביהוד, ובקיבוצים אחרים.

אמי באה ממשפחה מאוד מיוחסת  בעיירה. אביה היה דיין בעיירה (מעמד מקביל לרב ). כל אנשי העיירה היו באים אליו כדי שישפוט וידון בעניינם. מצבם הכלכלי היה מצוין. ולכן גם היה להם קשה לעזוב את העיירה. הפרידה ממשפחת אמי הייתה קשה מאוד לאמי. המעבר לארץ היה קשה. לא הייתה לה התמיכה המשפחתית, הכלכלית והרגשית. המצב הכלכלי בארץ היה קשה מאד. נוסף על כך לא היה לאבי ידע בחקלאות. הורי  קנו חלקת אדמה בגבעתיים ובנו עליה את ביתם. הקימו רפת ולול צמוד לביתם. אבי הצליח ללמוד איך לנהל את המשק ולאט לאט התגברו על הבעיות הכלכליות. אמי-עזרה לאבי במשק. במקביל נולדו אחיי. ואז- עברה אמי טרגדיה: הבת שלה, אחותי, נכוותה קשות ממים רותחים ונפטרה. באותה תקופה חיממו את המים לרחצה על פרימוס. הילדה עברה ליד הפרימוס ומיכל המים הרותחים נפל עליה והילדה נכוותה קשות. הילדה נפטרה מהכוויות. אמי לא הייתה יכולה להתגבר על האובדן. האבל היה קשה…אבי החליט לשלוח אותה למשפחתה כדי שיתמכו בה. זו הייתה הפעם האחרונה שראתה אותם. מיד אחרי חזרתה לארץ פרצה המלחמה וכל משפחתה נכחדה בשואה! ושוב- המכה והכאב היו קשים מנשוא… אמי ילדה חמישה ילדים. לכל ילדיה נתנה שמות של קרוביה. אמי הייתה אישה מאוד חמה ומחבקת. אנחנו היינו כל עולמה.

נולדתי בגבעתיים גבול נחלת יצחק. נחלת יצחק הוקמה על גבול המושבה הגרמנית שרונה ובסמוך לשכונת בורוכוב, השכונה הראשונה של גבעתיים. בשנת 1931 היו בשכונה 36 בתים בהם גרו 134 תושבים. בשנת 1936 היו בה מעל 600 נפש‏. בתחילת דרכה הייתה זו שכונה בעלת אופי חקלאי עם משקי עזר ובחלק מהשכונה הוקמו מפעלי תעשייה רבים, בהם: "מחלבת טרה", בית החרושת "יצהר".כשהורי בנו את ביתם- נחלת יצחק הייתה שייכת לתל אביב. כל המתיישבים קנו חלקת אדמה ועליה בנו את ביתם ואת המשק החקלאי: רפת עם פרות ולול עם תרנגולות. התושבים לא הגיעו לארץ עם ידע חקלאי  ולכן ההתחלה הייתה קשה מאוד. לאט לאט  אבי הגדיל את המשק ונוספו פרות למשק. כל חקלאי האזור התאגדו לאגודה חקלאית על מנת לעבד את מוצרי החלב. הם הקימו מחלבה. ושמה הוא "טרה." 

בתקופת הצנע היה צמצום בכמות המזון בארץ. אני זוכרת שקרובים רחוקים שלי היו באים לבקר את הורי על מנת לקבל ממוצרי המשק. לימים אבי החליט להגדיל את תחומי תעסוקתו. פנה לעיבוד  אדמה: אבי גידל כותנה וחמניות. לאט לאט הגדיל את שטחי העיבוד. הפרנסה גדלה. בחקלאות יש רגעים בהם הפרנסה בשפע. אך ישנם שנים בהם היו לו הפסדים רבים. אני זוכרת תקופות קשות. תקופות בהם אמי לא ידעה איך לכלכל את המשפחה. לקח הרבה זמן להתגבר על החובות…הורי השתדלו לתת לנו את המרב שיכלו. הן מבחינת כלכלה והן תרבות.

 

בילדותי למדתי לנגן על פסנתר. הייתי תלמידה טובה בעלת ציונים גבוהים. התקבלתי לתיכון "עירוני  ג"-תיכון דתי בעל רמת לימוד גבוהה. למדתי בסמינר למורים, אוניברסיטה בירושלים-ספרות וגאוגרפיה. עסקתי בהוראה כעשרים וחמש שנים.כשלוש שנים לפני הפרישה למדתי ריפוי דרך אומנות-ארט טרפי. מקצוע מעניין ומאתגר. כשהייתי בת תשע עשרה-נישאתי לסטודנט לרפואה. נחום. לימים רופא שהתמחה בגסטרו. 

נולדו  לנו שתי בנות: יעל ותמר. (תמר היא אמו של יהונתן). לידת בנותיי הביאה אור גדול למשפחתנו!!!!לימים משפחתנו גדלה והתרחבה. נולדו נכדים נהדרים. תשעה נכדים! ליעל בתי הבכורה נולדו חמישה ילדים: יותם, ירין, ליהי, לוטן ומי-יה. לתמר: דניאל, ספיר, גאיה ויהונתן. זוהי משפחתי הקסומה והנהדרת! יהונתן נכדי הנהדר והמקסים הזמין אותי לחוויה מרגשת. לספר לו את ספור תולדות המשפחה.

 

איזו חגיגה נהדרת!

זיוה: "פירוש השם "בלארוס" הוא "רוסיה  הלבנה". לעתים קרובות היא עדיין נקראת בעברית ובשפות אחרות בֵּלָארוּס"

בֵּלָארוּס:"היא מדינה ללא מוצא לים הגובלת ברוסיה ממזרח, באוקראינה מדרום, בפולין ממערב ובליטא ולטביה מצפון. הייתה שייכת לברית המועצות, ולאחר התפרקות ברית המועצות הפכה למדינה עצמאית. מאז 1996 קשורה בלארוס עם הפדרציה הרוסית בסדרת אמנות ליצירת ישות הקרויה האיחוד של רוסיה ובלארוס, כצעד לקראת איחוד אפשרי בין שתי המדינות"

צנע:"במקרו-כלכלה, צנע מתייחס למדיניות של הקטנת גירעון תקציבי באמצעות צמצום הוצאות על ידי הפחתת ההטבות והשירותים הציבוריים הניתנים. מדיניות צנע לרוב מאומצת על ידי ממשלות כדי לצמצם את הגירעון, יחד עם מדיניות העלאת מסים שנועדו לחזק את כושר הפרעון הפיסקלי לנושים בטווח הארוך.התומכים במדיניות צנע צופים שכתוצאה מהתכווצות תקציבית, כלומר, צמצום משמעותי בהוצאות הממשלתיות, יעודד צריכה פרטית ויוביל בעתיד להתרחבות כלכלית".

תשע"ו