מאגר סיפורי מורשת

סבי וסבתי חיים ושרה כהן ז"ל הוריו של אבי שמואל, עלו לארץ מיזד שבפרס בשנת 1923 והגיעו  ישר לירושלים. חלק מהדרך עשו ברגל ועל חמורים. שנה לאחר מכן עלתה לארץ סבתי שרה עם אמי מרים.

אני נולדתי בירושלים, בזמן שלטון הבריטים בארץ. באותם ימים לא היה חשמל וגם לא היו מים בברזים, לתאורה היינו נעזרים במנורת נפט, ומים – היינו עומדים בתור לחלוקת מים בתוך פחים, כמו כן השתמשנו בנפט לבישול בפתיליה ובפרימוס לצורך כביסה.

בתקופת בית הספר בפעילות הדגנ"ע

הכרזת חלוקת המדינה על ידי האו"ם הייתה ב- כ"ט בנובמבר 1947. ההחלטה התקבלה בשמחה רבה, בשירים ובריקודים אך הערבים דחו את התוכנית והתחלו בפעולות איבה נגדנו.

ב-ה' באייר תש"ח 1948 ראש הממשלה דאז דוד בן גוריון הכריז על הקמת המדינה ובאותו לילה ירדנו לרחובות בשירה ובריקודים. אבל לצערנו הרב למחרת קמו עלינו למלחמה כל צבאות ערב. במקביל התחיל המצור על ירושלים וחילקו מזון בהקצבה.

זכור לי יום אחד שאמי בקשה שנלך להביא לחם, חילקו חצי כיכר לחם למשפחה ואנחנו היינו 9 נפשות על חצי כיכר לחם. אני ואחי הצעיר ממני החלטנו ללכת ביחד להביא את הלחם וזה לא כל כך מצא חן בעיני אמי כיוון שהיו הפגזות באותה העת.

גרנו בשכונת זיכרון יוסף בנחלאות והיינו צריכים להגיע לסוף רחוב בצלאל. בדרך שמענו שריקת פגז, רצנו לתוך חדר מדרגות של בית, כיוון שהייתה הוראה לשים שקי חול בכל חדר מדרגות להגנה ושם עמדנו עד ששמענו שהפגז נפל. המשכנו את דרכינו וב"ה, הגענו הביתה בשלום יחד עם הלחם.

הזוית האישית

אביעד פוטש: אני הרגשתי מאוד ציוני כששמעתי את הסיפורים של הסבים והסבתות.

אני וסבתא הדסה בתכנית הקשר הרב דורי