מאגר סיפורי מורשת

שמי מלי בזק, נולדתי בתל-אביב לפני קום המדינה, כאשר הכל היה עדיין קטן. מעט צמחיה הייתה באותם ימים. ליד הבית היה מגרש משחקים גדול יחסית למגרשים אחרים, היו בו נדנדות שונות מכל הסוגים שהיו בזמנים ההם, היו משחקי כדור ומשחקי חבל, שיחקנו לבד או גם בקבוצה. לבית הספר היינו הולכים ברגל לעומת היום, שרוב הילדים בהסעה. כשהייתי בת 10 עברנו מתל-אביב והגענו לקריית-שאול, שזה היה ממש משמעותי: לעזוב את החיים בעיר ולעבור למקום רגוע ושקט.

בית הספר שבו למדתי נקרא 'בית הספר העממי' ברמת-השרון, היום הוא נקרא בית הספר "אוסישקין", אליו הייתי מגיעה באוטובוס. לקראת כיתה ח' הייתי מרכיבה על אופניים את אחותי לביה"ס יום-יום. בבית הספר בהפסקות היינו בעיקר משחקים בחצר משחקים של פעם כגון "מחניים","דודס" ועוד. בבית הספר היה חדר אוכל שבו היו התלמידים עבדו בארגון וסידור: כל יום כיתה אחרת הייתה עובדת במטבח של חדר האוכל, מסדרת ועורכת את השולחנות לארוחת הצהריים שהיו מגיעים הלמידים לאכול. את החגיגות לאורך השנה של החגים היו הילדים מכינים בעזרת מורה, מכינים ממש לבד עם כל האביזרים, התלבושות והתפאורה וגם לקראת מסיבת הסיום השנתית היו כולם יחד עוזרים ומכינים את ההצגה וכל מה שקשור בה.

אני זוכרת את החיים בבית קטן עם חצר גדולה שבה היה לנו לול עם תרנגולות, תרנגולי הודו, ברווזים וברבורים. בנוסף היו לנו דיר עם עיזים וכבשים שהיו נותנים חלב. מהתרנגולות היו לנו ביצים לשימוש ביתי. גם הייתה לנו גינת ירקות שונים, שהתאימו לעונות השנה. בחצר היו לנו עצי פרי מכל המינים. השכונה הייתה בנויה מבתי קרקע וליד כל בית היה שטח אדמה קטן. ילדים מעטים היו בשכונה. לא יכולתי לנסוע כדי לפגוש חברים, בעיקר היינו משחקים בחצר מטפלים בבעלי החיים וגם בגינה.

היום אני עדיין גרה ברמת השרון. יש לי ולבעלי חנות קטנה שבה ישנם חפצים של פעם.

הזוית האישית

אייל הנכד: היה לי מעניין לשמוע שלסבתא הייתה חצר מאוד גדולה, על המשחקים של פעם. לא ידעתי שסבתא למדה באוסישקין ברמת השרון. נהניתי מהתכנית.