מאגר סיפורי מורשת

בשנת 1946 נולדתי בחיפה, היינו ארבעה אחים והייתי הילדה השלישית.

כשגרתי בחיפה, כל שנה ביום העצמאות היינו רוקדים כל הלילה ברחוב הרצל שזה היה הרחוב הראשי בחיפה. מתחילת הרחוב ועד סופו היו קבוצות של אנשים שרוקדים במעגלים. אחרי הריקודים היינו יורדים לעיר למטה כדי לתפוס מקום טוב לצפות במצעד הצבאי. בערב תמיד היה את מצעד המחולות שרקדו קבוצות ריקוד מקצועיות. בשאר החגים תמיד היינו חוגגים עם המשפחה המורחבת. גרנו צמוד לקולנוע ארמון, בקיץ היו פותחים את הדלתות והגג כך יכולנו לצפות בהופעות שהיו מהבית. היינו בערך חמישה מטרים מהקולנוע ולפעמים היינו מתגנבים כשהדלתות היו פתוחות.

בגיל 18 התחתנתי ולא הלכתי לצבא. כשנישאתי עברתי לגור בקריית מוצקין. לאחר שנולד לי הבן הראשון, חזרנו לגור בחיפה. יש לי ארבעה ילדים, את החופשות שלנו היינו מבלים עם חברים והילדים בשפת הים בטבריה והיינו עושים טיולי אוהלים. כיום יש לנו 11 נכדים.

בחופשות הייתי נוסעת לטבריה לדודים שלי כל קיץ. בבוקר היינו עוזרות לדודה שלי לנקות את הבית, ומכינות סנדוויצ'ים ויורדת לחוף הים. בדרך היינו יורדות לחוף דרך הכנסייה. היינו מצלצלות בפעמון ובורחות, וזה היה מנהג. היינו יורדות במהירות את מאה המדרגות לחוף. גם כשהיינו חוזרות היינו מצלצלות בפעמון ובורחות. לדודה שלי היה עץ תאנה והיינו קוטפים את התאנים, פורסים אותם ומפזרים עליהם קקאו וסוכר. בלילה בטבריה לא היו ישנים בבתים, רק היו ישנים בגגות ובמרפסות. היינו קוטפות תאנים מהעץ של דודה שלי, היינו פורסים אותם ומפזרים עליהם סוכר קקאו.

הזוית האישית

מושג שלמדתי זה שבתי הקולנוע היו הרבה יותר גדולים מהיום והיו עושים שם קונצרטים והופעות.