מאגר סיפורי מורשת

סבא ברוך (בוקי) נולד להוריו בלה ומרדכי בתל אביב בשנת 1948.

אביו נולד בפולין ועלה לבדו ארצה בשנת 1924 כשהיה בן 17 בלבד. את רוב הדרך עשה ברגל. כשהגיע ארצה עבד בסלילת כבישים, בקטיף תפוזים בפרדסים ובכל עבודה מזדמנת.

הוריו של סבא רבא ועשרת אחיו נספו בשואה.

סבתא רבתא שלי נולדה בפולין ועלתה ארצה בשנת 1933, שם פגשה את סבא רבא מרדכי וכעבור שש שנים נישאו. רוב משפחתה נספתה בשואה.

סבי נולד במהלך מלחמת השחרור, שבועיים לאחר קום המדינה, הצעיר במשפחה ולו אחות בכורה בשם רותי.

כשסבתא רבתא שלי כרעה ללדת, הייתה הפצצה כבדה על תל-אביב, דבר שהקשה מאוד על הלידה, מה גם שסבא נולד במשקל של 4.65 ק"ג.

 

סבא היה ילד שובב שנזרק מהכיתה מדי פעם, או שהמורה היה שולח אותו לכל מיני שליחויות, העיקר שלא יפריע לכיתה ללמוד!

לפעמים סבא ברח מהכיתה והלך לשחק כדורסל, לחוף הים או לסרט. באחת הפעמים כשברח מבית הספר לצפות בסרט, פגש שם מורה שהעדיף אף הוא לצפות בסרט במקום ללמד ואמר לסבי:  "לא ראינו אחד את השני".

סבא אהב לעסוק בספורט, במיוחד בכדורסל ושיחק בקבוצת "הפועל תל אביב" עד גיוסו לצבא. בתקופת הצבא סבא שירת כמדריך גדנ"ע, רוב הזמן בבאר אורה, מחנה צבאי ליד אילת.

למרות השובבות, סבא היה מחונן וסיים בהצלחה את התיכון. לאחר מכן, סיים את "הטכניון" כמהנדס מכונות ובידו אף תואר שני במנהל עסקים.

סבא וסבתא למדו באותו תיכון – "עירוני ה'" בתל אביב. בכיתה י"א יצאו לשירות לאומי (מחנה גדנ"ע) לקיבוץ אשדות יעקב ושם הפכו לחברים.

הפכים נמשכים? כנראה שכן! לאחר חמש וחצי שנים שבמהלכן סיימו את התיכון, שירתו בצבא (כולל מלחמת ששת הימים), החלו את לימודיהם האקדמאים ונישאו בשנת 1970 בתל אביב.

סבי וסבתי התגוררו בחיפה לאחר נישואיהם. בשנת 1972 נולד בנם הבכור, דודי סער, המתגורר כיום בארצות הברית, עובד בתעשיית ההיי-טק, נשוי להילית ולהם שלושה ילדים – רומי, ירדן ולי.

בשנת 1973 העתיקו סבא וסבתא את מקום מגוריהם לתל אביב. בשנת 1975 נולדה אמי עינב. אמי נישאה לאבי עדי בשנת 2000. גם במשפחתנו שלושה ילדים: אני הבכור ואחיי- אלעד ולירון.

אחרונה חביבה, דודתי הצעירה מורן שנולדה בשנת 1979. מורן נשואה לאבינועם ולהם שתי בנות:  אריאל ודורון. 

ב -1982 נשלח סבי מטעם משרד הביטחון לשליחות בניו יורק, בה שהה עם המשפחה ארבע שנים. עם תום השליחות חזרו ארצה לתל אביב. בשנת 1999 סבי נשלח שוב בשליחות משרד הביטחון לארצות הברית, הפעם לעיר דייטון (dayton) במדינת אוהיו (ohio), שם ניהל את פרויקט קניית מטוסי הf16i- עבור מדינת ישראל. במהלך שהותם בארצות הברית נולדו לסבא וסבתא שלושה נכדים. בשנת 2002 אני נולדתי.

רוב תהליך הלידה עבר בדיווחים שוטפים בטלפון הנייד בין הוריי ובין סבי וסבתי. הם הגיעו לברית המילה          ומאותו רגע נוצר בינינו קשר מופלא.

 

בשנת 2003 הם שבו ארצה, התגוררו בתל מונד ולאחר מכן, עברו לקדימה, שם הם מתגוררים עד היום.

אמי ואבי גרו גם הם בתל אביב ועברו לתל מונד בעקבות סבא וסבתא. סבי וסבתי נמצאים כיום בפנסיה. הם נהנים מהזמן הפנוי העומד לרשותם ואוהבים לארח, לבקר, לפנק ולהשתתף באופן פעיל בחיי היום יום של כל הנכדים.

 

פעם בשבוע, במהלך החודשים האחרונים, היה ממש מהנה ומשמח להיפגש ולעבוד עם סבי וסבתי. בנוסף, למדתי דברים חדשים על משפחתי ובעיקר על סבא וסבתא. שמעתי גם דברים מאוד משעשעים על סבי, שלא ידעתי מעולם. לסיכום, היה ממש נחמד וכיף לעבוד עימם.

 

פעם בשבוע, במהלך החודשים האחרונים, חווינו חוויה מיוחדת. המפגש עם יובל, הצפת מאורעות מעברנו והבאתם לידיעתו, קירבו בינינו אף יותר מבעבר. יובל קיבל מידע חשוב נוסף על ההיסטוריה המשפחתית ואנחנו קיבלנו רגעים של נחת.