מאגר סיפורי מורשת

שמי מלי (מלכה), נולדתי בתל אביב בשנת 1941, לפני קום המדינה. הייתי רק בת 7 כשפרצה מלחמת השחרור, זכורות לי האזעקות, היינו יורדים לשכנים בקומה ראשונה. ברחוב בו גרתי, נפלה פצצה, בסמוך היה בית כנסת שלא ניפגע כלל. טייסים ישראלים פגעו במטוס המצרי וכולם רצו לראות איפה נפל המטוס, ומתברר שהוא נפל סמוך לגדרה.

ביתי

גרנו בתל אביב, בשדרות וושינגטון שכונת פלורנטין. הבית היה גדול ומרווח, היו בו 3 חדרים, אנו שבעה אחים במשפחה.

שמי במקור

את השמות נתנו ההורים על שם המשפחות שלהם, שחלקם נספו בשואה וכן שמות של ההורים שלהם.

שמי במקור היה ריינה אבל במשרד הפנים, שהיה ממוקם ביפו, היתה פקידה דוברת ספרדית ואמרה לאימי שהשם שהיא תיתן לי יהיה מלכה, כי זה הפרוש בספרדית של ריינה.

שמות אחיי ואחיותי

יצחק (איקי), על שם אבא של אבא שלי (סבא רבא).

אחותי, חן (חנה), על שם סבתא רבתא מצד אבא.

שמחה (חולי), על שם אחות של סבתא שלי.

מרים (מירה), על שם סבתא שלי.

רבקה (אוקי), אחות של אבא שנספתה בשואה.

שבתאי (סבי), על שם אח של אבא שלי שניספה בשואה.

השפה בבית

עם אמא דיברנו עברית ועם אבא והסבים בספניולית, אמא וסבתא דיברו בצרפתית, כדי שלא נבין את הנאמר.

בית ספרי

למדתי בביאליק, בית ספר עממי לאחר מכן, למדתי בתיכון הנקרא עירוני א'.

תקופתי המאושרת

בגיל 18, התגייסתי לצבא  ושירתתי במטכ"ל, הייתי חיילת למופת היו לי שני מפקדים, אחד סגן אלוף והשני רב סרן, הם אהבו אותי מאוד. בזמן הטירונות עברתי קורס לכתיבה במכונה ושלטתי היטב. כך שבמשרד בו שירתתי, הדפסתי את המכתבים בעצמי.

בזמן ששירתתי בצבא, הייתי מיודדת עם המזכירה של מפקד המחנה, באחת מחופשותיה המפקד ביקש ממני למלא את מקומה לתקופה של חמישה ימים, זכור לי מיקרה שלמפקד הגיעה אמא של חיילת וביקשה לדבר עמו ביחידות המפקד ביקש ממני לא להעביר לו שיחות ושאל אם אני יכולה להכין להם קפה שחור (בוץ) כשהגשתי להם הוספתי שתי כוסות של מים קרים, בסוף המפגש המפקד קרה לי ושאל:"מלי למה הוספת שתי כוסות של מים?" אמרתי לו, שבבית הורי היו מגישים מים כדי לשטוף את המרירות של הקפה. זה מצא חן בעיניו וביקש ממזכירתו להגיש לו גם מים עם הקפה.

התחתנתי חודשיים לפני השחרור כי רציתי חתונה צבאית שקצינת החן סידרה לי באולם שפעם היה מועדון של הקצינים הבריטים, הייתה לי חתונה מיוחדת!, לאחר ירח הדבש כשבילינו בעלי ואני במשך שבוע ימים בנהריה. כשחזרתי ,ביקשו ממני לעבוד בצבא כאזרחית עובדת צה"ל, כי הייתי מדפיסה מהר וכתבנית טובה, לצערי הרב אחרי שלושה חודשים עזבתי כי הייתי בהריון וסבלתי עם הרבה הקאות.

בילויים עם חברות

הייתי ילדה חברותית מאוד גרתי ברחוב שדרות וושינגטון היינו יורדות לגינה ומשחקו קלס, חמש אבנים, חבל וסורגות סלים עם חוטי פלסטיק (זה היה להיט!) היינו מבלות בספריה העירונית ומכינות שיעורים.

בגרותי

בגיל 20, התחתנתי ונולדו לי 3 ילדים אחרי שהם נולדו למדתי פסיכולוגיה בחינוך לגיל הרך ועבדתי 31 שנים בחינוך מיוחד.

הקליטה שלי

עד היום אני בקשר עם התלמידים וההורים שלהם רוב התלמידים שירתו בצבא ואני גאה על כך, בבית בו גרתי ברחוב אברבנאל נכנסו לגור משפחה אתיופית שבע נפשות שאמצתי.

הייתי מזמינה אותם לביתי ומשוחחת איתם, הבנות במשפחה אהבו אותי מאוד והתייעצו איתי בכל דבר, עזרתי להם בהכנת השיעורים ועד היו 20 שנה אחרי אנחנו בקשרים מאוד טובים.

הביקורים אצל ילדי

ביתי ענת גרה בארה"ב נשואה לחיים ולהם 2 ילדים, גלעד ורעות הם באים לבקר את המשפחה כל שנה והיינו עושים מפגשים של כולם ביחד במסעדות, טיולים ועוד.

ביתי הגדולה עירית, לה שתי בנות רותם וניצן הם גרים בגולן וכיף לי להיות שם יש להם גן חיות בבית… כגון: כלבים חתולים קיפודים וציפורים ששרות לנו כל היום.

הבן הצעיר, גיא, נשוי לאורלי ולהם שלושה ילדים קורן, גילאי ומעיין שהיא הכי קטנה. אותם אני מבקרת לעיתים קרובות ומאוד נעים לי להיות בחברתם.

המשפחה שלי מהגולן טבעונים, וכשאנחנו לעיתים קרובות אצל אורלי היא מכינה מטעמים בעיקר לצמחונים וכולם מבסוטים ומלקקים את האצבעות, אורלי אלופה בבישול ואפייה.

בילויים שלי בשעות הפנאי

הולכת למקהלה (אני אוהבת מאוד לשיר) ושלוש פעמים בשבוע אני הולכת למועדון עם חברות, שומעת הרצאות מעניינות, אני נפגשת עם אחיותיי ואנו מבלות הרבה בבתי קפה ואנו שרות לפעמים שירים מבית אבא בלדינו.

הנישואים שלי

אני נשואה 57 שנים לבעלי רפי, נולד בליטא (וילנה) הוא ניצול שואה סיפורים רבים יש לו על תקופתו הקשה שהוא חווה רעב, נדודים ובגיל 11 הגיע לארץ! הוא לא שכח לקחת את ציפור הקנרית שלו שהביא אותה מפולין. אני הכרתי אותו דרך חברה, היינו חברים במשך שנתיים ולאחר מכן התחתנו ועד היום אנחנו ביחד.

בילויים עם נכדיי

המפגשים שלי עם הנכדים, עושים לי טוב.

אני מחכה בקוצר רוח לחופשות בביה"ס, כשקורן גילאי ומעיין באים אליי ליום של כייף (כל אחד בנפרד) אנחנו מבלים בפארק סיפור, גן המושבה מסעדות ועוד… כשאני בחברתם אני מרגישה צעירה יותר, אני מפעילה ומלמדת אותם לתפור.

(לקורני, למעייני ולגילאיוש יש תיקים חדשים) בכל חג אנו עושים יצירות שקשורות לחג, למשל: בסוכות שרשראות, בפורים תחפושות ועוד.. פעם היינו עושים יצירות רבות, ותמיד נמשיך. אני לא כל כך צעירה כיום אך אני לא מוותרת על מפגשים/ בילויים עם נכדיי.

הקשר הרב דורי עם קורן

בימי שלישי, כשאני מחכה בקוצר רוח לפגוש את נכדתי קורן, מתחיל בשעה 5:00 בבוקר. אני מכינה את התיקים (לא שוכחת את התרופות שלי) ויוצאת מהבית בשעה 6:00 בבוקר, מראשון לציון מגיעה לגדרה ב-7:20 ושותה קפה ברולדין ומחכה לכלתי שתבוא לאסוף אותי לביה"ס של קורן.

כשהמפגש ניגמר אני מחכה בבית של קורן עד שכל נכדי חוזרים מביה"ס ונותנת להם חיבוקים ונשיקות! , אחר הצהריים חוזרת לביתי בראשון לציון ומחכה בקוצר רוח למפגש הבא!

הזוית האישית

קורן: כל מה שסבתא ספרה לי לא ידעתי ואם אוכל, אפגש איתה בכל יום שישי, כדי לשמוע עוד סיפורים על החיים שלה.