מאגר סיפורי מורשת

סבתא דבורה וסבא זלמן

סבתא דבורה וסבא זלמן נפגשו בקיבוץ  שפיים שהיה קיבוץ צעיר. החברים של הקיבוץ גרו באוהלים והאוכל היה דל ומועט. סבא זלמן היה מאוד חולה  והרופאה של הקיבוץ אמרה שבמצבו אסור לו להישאר בקיבוץ וכיון  שסבתא חיה וסבא חיים לב גרו בתל אביב  ההורים שלי עברו לגור בתל אביב ושם נולדנו אני ואחותי תקוה. הדירה הייתה קטנה גרו בה סבא סבתא חמשת ילדיהם והתינוקות אביבה ותקוה למרות הצפיפות לכולם היה מקום בלב ואז החליטו ההורים שלי [דבורה וזלמן] להצטרף לקיבוץ גבעת השלושה ליד פתח תקוה אני הייתי בת שלוש ואחותי תקוה הייתה בת שנה וחצי. שם נולדו אחותי דרורה ואחי עמירם.

קיבוץ גבעת השלושה

הקיבוץ נקרא על שם שלושה חלוצים שגרו בפתח תקוה המושבה שלידה הוקם הקיבוץ על ראש גבעה. החלוצים הוצאו להורג על ידי הטורקים שמשלו אז בארץ  אל לא אוול. בקיבוץ כל הילדים היו בבית ילדים, אז לא גרו אם ההורים. זה ניקרא בשפת הקיבוץ החינוך המשותף מהיום שהתינוק נולד הוא חי ומתחנך בבית התינוקות. מטפלת בתינוקות חברה ותיקה בעלת ידע וניסיון רב ובלילה שהתינוקות ישנו הייתה שומרת לילה. הקיבוץ מבוסס על זה שכל חבר תורם  לחברה בה הוא חיי כפי יחולטו הוא חיי ומקבל לפי צרכו זאת אומרת סבא זלמן היה חולה ולא עבד. וחבר אחר שלא היו לו ילדים עבד מאוד קשה ולמרות זאת הקיבוץ דאג לכל הילדים שנולדו בקיבוץ שווה בשווה זאת אומרת, כולם אותו האוכל אותם הבגדים אותו החינוך ולא משנה מי ההורים. אחרי מלחמת השחרור עבר הקיבוץ ליד האדמות שבראש העין.

הלימודים בקיבוץ שפיים

עד כיתה ט' למדנו בקיבוץ גבעת השלושה כיון שהאינו. מעט ילדים צירפו אותנו בכיתה י' לילדים מכיתה י' של קיבוץ שפיים שליד הרצליה שם למדנו, גרנו, וחיינו ובאנו הביתה רק פעם בשבועיים לסוף שבוע.

הלימודים בבית הספר החקלאי מקווה ישראל [מקווה]

במקווה למדנו שנתיים [יא, יב, ] ההינו קבוצה של שישה ילדים ולנו צירפו ילדים מחרות מכפר הס ועוד מושבים השייכים לגוש תל מונד. זאת הייתה פנימייה שבה ישנו, אכלנו ולמדנו ולכן הילדים של הכיתה היו כמו המשפחה שלי. אהבנו מאוד אחד את השני והקשר קיים עד היום. מקווה הוא בית ספר חקלאי ולמדנו את כל מקצועות החקלאות רפת, [אני הייתי רפתנית] ההינו קמים ב – 4 בבוקר לחלוב את הפרות אחרי החליבה ישר הלכנו לכיתה אני והחברים שלי שעבדו ברפת[ איזה חרוצים].

אהבתי לכתוב שירים ואחד מהם הוא השיר על פרח רקפת !!!!

את לנו סמל פרח רקפת

כי דרך בחרנו

צניעות עם עמל

ראינו אותך

לשקט אורגת

כמים זורמים

לעתם ביובל

השרות בצה"ל

אחרי שנתיים נפלאות במקווה התגייסתי ועברתי קורס מפקדות מחלקה [מ"כיות] בבסיס הדרכה של טירוניות שניקרא בה"ד 12 שם הייתי מפקדת של  טירוניות [כל מחזור שישה שבועות]. בבסיס ממול שנקרא בה"ד 9 בסיס של תותחנים עבר קורס קציני תותחנים, ישראל [לימים היה בן זוגי],  שהיה ידידי והיקר לי מכל רעי .

החיים המשותפים והולדת חמשת ילדינו [ניצן, הדס ,סיגל, אורן, ארז]

בקיבוץ גבעת השלושה אני הייתי מרכזת חינוך של הגיל הרך מהיום שהילד נולד עד שהלך לבית הספר [כיתה א] וסבא ישראל בנה והקים את מפעל הנעלים שנקרא  נ . ג . ה. [נעלי גבעת השלושה] רציתי להוסיף ולספר על החתונה שלנו בקיבוץ גבעת השלושה. התקופה הייתה של  הרבה פיגועים סבא ישראל היה קצין בצבא קבע והמזכיר של הקיבוץ שאל  אותי זה זמן להתחתן ??? שנסעתי לקנות את טבעת החתונה בכיתי כל הדרך ובאמת סבא הגיע רק ליום החתונה ולמחרת חזר לצבא אבל הייתה חתונה בחדר אוכל של הקיבוץ כל החברים של הקיבוץ השתתפו בחתונה וגם כל החברים של סבא דב וסבתא מינה [ההורים של סבא שלי ישראל].

החיים בבית חרות

שהיינו בני 40 סבא ואני וחמשת ילדינו עברנו למושב בית חרות שבעמק חפר והתקבלנו כחברים במושב .סבא ניהל את מפעל הוד לבןמפעל שעשה מוצרי בשר. אני פתחתי בית תינוקות כמו בקיבוץ החינוך המשותף. התינוקות הגיעו בגיל 3 חודשים והיו עד גיל שלוש [בגיל שלוש הולכים לגן].   התינוקות הגיעו בשעה 7:30 בבוקר והלכו ב5:00 לפנות ערב 11 חודשים בשנה [גם ילדים חולים כמו במשפחה]. וכמו בקיבוץ שיחקו הרבה בבוץ ובמים הלכו ערומים ותוך תקופה קצרה נגמלו מטיטולים. כל ילד ישן מתי שהיה עייף ואכל מתי שהיה רעב בקיצור כבוד האדם וחרותו מהיום שהוא נולד מאז שאנחנו בבית חרות גדלו בבית התינוקות שלי 350 תינוקות מבית חרות. כפר ויתקין, חופית, מכמורת ובית ינאי. שהיום כאנשים מבוגרים יש ביניהם רופאים, פסיכולוגים וטייסים. אין סיגריות אין משקאות חריפים ואין סמים כל אחד אישיות בזכות עצמו.

סבא ישראל היה מגד תותחנים סגן אלוף [סא"ל]

למרות שלא היה בצבא קבע ושירת כאיש מילואים מהיום שהכרתי אותו לא הפסיד אף מלחמה קיבל יום חופש של יום לחתונה שלנו. הקשר בנינו היה דרך הדואר כל יום כתבנו זה לזה [לא היו טלפונים]. כל מכתב התחיל בשתי השורות: "אם הוזה אנוכי ועוצם את עיניי משמע כי לך [לך] נתונים הרהורי". המלחמה האחרונה שישראל השתתף בה הייתה של שלום הגליל. ישראל ניפטר באופן פיתאומי בשובו ממילואים יום לפני הבר מצווה של ארז [אבא שלי] ועל המצבה שלו כתובות שתי השורות האלה: "אם הוזה אנוכי ועוצם את עיניי משמע כי לך [לך] נתונים הרהורי". 

הזוית האישית

אביבה שני: אם לסכם את שנות חיי: גם התמודדות עם מחלת הסרטן ושניצחתי אותה לא הייתי משנה הרבה. כל בוקר שאני פוקחת את עיני אני אומרת תודה רבה כי כל מה שקורה לנו בחיים היפה הטוב וגם הקשה והרע זאת הזדמנות לצמיחה מחדש ואני כל יום צומחת מחדש!!!