מאגר סיפורי מורשת

סבתא עליזה עבדה בבית חולים "תל השומר" כאחות וסבא חיים עבד בנגרות בראשון לציון. לאחר תקופה של מספר חודשים החליטו להינשא. השניים נישאו ב-25.7.1961. כאן מתחיל סיפורנו על הזוגיות.

 

סבתא עליזה עבדה בבית חולים "אסף הרופא" כאחות סיעודית מוסמכת. העבודה סיפקה אותה מאוד, הן מבחינת עזרה לזולת והן מבחינת עשייה. העבודה נמשכה כ-40 שנה עד הגמלאות. סבתא תמיד אוהבת לעזור בבייביסיטר, מסורה לילדים, לנכדים, משחקת אתם ואוהבת אותם. הנכדים משבחים את האוכל של סבתא, בימי שישי ובביקורים. סבא חיים עבד בנגרייה ברמלה. אחרי 12 שנות עבודה, התפטר ופתח חנות לארונות מטבח. כעבור כמה שנים שינה את חנותו לחנות מסגרות וזגגות. אחרי 35 שנות עבודה בחנות פרש לגמלאות. סבא תמיד אוהב לעזור בתיקונים בבית, בבייביסיטר, הוא מסור לילדים, לנכדים, משחק אתם ואוהב אותם.

 

סבא ידוע בהכנת מטעמים טורקיים מיוחדים, כמו עיג'ה וצ'יגה.

 

בנם הבכור, גיל, נולד ב-1962. בגן הילדים ובבית הספר גיל היה ילד מקובל, חביב, אהב ואוהב עד היום לקרוא ספרים, ממש "תולעת ספרים". שירת בנח"ל משולב בשירות בקיבוץ חצור, שם נשאר מספר שנים. כיום הוא נשוי, אב לשניים, גר בדנמרק ועובד בהייטק. הבת ענת נולדה בשנת 1964. היא הייתה ילדה חרוצה, חביבה, מקובלת ואהובה על חברותיה בבית ספר. היא למדה בראשון לציון, בגימנסיה הריאלית. תחביבה של ענת היה ציור ואמנות. בגיל 18 התגייסה לצבא ושירתה בחיל קשר. כיום היא נשואה ואמא לארבעה ילדים, גרה באודים. היא גם הספיקה ללמוד תואר שני במנהל וכלכלה בנוסף לתואר בראיית חשבון, שבו היא עוסקת כעת.

 

הבת כרמית נולדה בשנת 1971. היא הייתה ילדה חרוצה, מקובלת בחברה על אף שהייתה ילדה שקטה, היו לה הרבה חברות בבית הספר. בתיכון למדה במגמת תיירות, סיימה בהצטיינות. היא שירתה בצבא בחיל קשר. לאחר הצבא עבדה כדיילת קרקע בטרקליני אח"מים בשילוב עם לימודים אקדמאים במקצוע פסיכולוגיה וחינוך. לאחר מכן הסבה את מקצועה להוראה. כיום היא נשואה, אימא לחמישה ילדים (וביניהם רועי), גרה ביעף ועובדת כמחנכת.

 

החגים והשבתות אצל סבא וסבתא: השבתות והחגים הם כמעט תמיד אצל סבא וסבתא. לילות שישי, ארוחות חג, ליל הסדר, ואפילו סתם ביקור. המפגשים בחגים והשבתות מובילים לאיחוד וגיבוש המשפחה. בעיקר כשגיל, הבן הבכור, מגיע לביקור מדנמרק, מוסיף לאיחוד וגיבוש המשפחה. סבתא משתדלת להכין את המאכלים האהובים על כל אחד מבני המשפחה. החגים והשבתות אצל סבא וסבתא כיפיות ומלאות הנאה. לפני 10 שנים בתם, ענת, עברה לגור במושב אודים. ואז נוצרו קשיים לא מעטים עקב המרחק הגיאוגרפי בין אודים לראשון לציון, ששם גרו סבא וסבתא. עם קצת לחצים והשפעה, סבא וסבתא החליטו לעבור לאבן יהודה.

 

בעקבות המעבר לאבן יהודה החליטו עומר וכרמית לעבור למושב צור משה. כעבור 3 שנים עברו למושב יעף שבשרון. סבא פרש לגימלאות עקב המרחק ממקום המגורים לחנותו. הוא מאוד שבע רצון מהסביבה והמיקום ובמיוחד מהקרבה למשפחה. הסתגלותה של סבתא הייתה מעט קשה עקב המרחק מהעיר שהייתה רגילה אליה. גם היכרות הסביבה בראשון לציון הייתה קלה ונגישה כולל החברים והחברות, אך עשו הכל למען הקרבה למשפחה. הילדים, הנכדים והסבים יוצאים הרבה לטיולים ביחד בארץ. זו גם פעילות מגבשת ומאחדת למשפחתנו.

 

יום הנישואין החמישים שלהם קרב ובא. הם החליטו לחגוג על ידי שייט באניית פאר. הם שטו שבועיים בחופי הים התיכון. החוויה בטיול הזה הייתה מיוחדת, שונה מכל טיול אחר שנעשה בעבר. אך תמיד טוב לחזור אל המולדת, הבית, ארץ ישראל. בזמן ששהו באנייה, בני המשפחה תכננו מסיבת הפתעה לרגל 50 שנות הנישואין שלהם. מסיבת 50 השנהב – 22.7.11 – התקיימה לאחר עבודה קשה של הנכדים, הילדים, והחתנים. לאירוע הוזמנו בני משפחה, קרובים, רחוקים וחברים. סבא וסבתא הגיעו למסיבה בהנחה שמדובר באירוע השקה של חברה. בתחילה לא הבינו שמדובר בם. לאחר מספר דקות קלטו שמסיבת ההפתעה תוכננה לחגיגת 50 שנות הנישואין שלהם. התרגשותם הייתה גדולה מאוד!

 

אלה הם חיי הזוגיות של סבתא עליזה וסבא חיים.

 

סבא וסבתא: העבודה על המצגת החזירה אותנו אחורה מספר שנים, זו נוסטלגיה של החיים. עצם הפגישה "אחד על אחד" כל שבוע מאוד קרבה אותנו אל רועי, וחלקנו חוויות של העבר. שמחנו מאוד במשך העשייה. רועי: היה לי כיף מאוד לעבוד עם סבא וסבתא, למדתי המון על חייהם וראיתי תמונות ששיקפו את ראשית חייהם כזוג עד היום. בנוסף לזה, כל שבוע זכיתי לפגישה רק שלי ושלהם לבד, בלי עוד נוכחים, "זמן איכות".