מאגר סיפורי מורשת

נולדתי בשם הומה חסיד.

משמעות השם הומה בפרסית הוא – הילה, אור הירח. אחרי שנישאתי התחלף שם המשפחה שלי לגדניאן. נולדתי בשנת 1961 בעיר אספהן שבאיראן. כשהייתי בת שנתיים, בשנת 1963, עלינו לארץ. הגענו יישר למעברה בשכונת קרית יובל שנקראה "שכונת האסבסטונים". שם גרנו 12 נפשות בתוך צריף – הורי ואני עם חמש אחייותי וארבעת אחי. אחרי נולד לנו עוד אח אחד בארץ. למרות המצב הקשה והצפיפות הרבה, הייתה לי ילדות כייפית. אני זוכרת יחסים של שכנות טובה עם משפחות שחיו לידנו בצריפים. לאחת המשפחות השכנות  היה ילד שהירבה להציק לי ולאחי הקטן. אני זוכרת אותנו מאריכים לעצמנו את הדרך בעשרים דקות ומקיפים את כל המעברה כדי לא לעבור ליד הבית שלהם.

שכונת האסבסטונים בשנת 1961- מתוך ארכיון הצילומים של קק"ל. 

הספקתי ללמוד בגן ילדים שמאוד נהניתי להיות בו. אני זוכרת משם את הגננת שלי עליזה. היא הייתה אישה שחומה ומדהימה ואהבתי אותה מאוד. באחת ממסיבות הפורים, באו כל הילדים לגן בתחפושות מושקעות ומפוארות. לי ולאחי לא היו תחפושות. כנראה בגלל המצב הכלכלי הקשה של המשפחה שלנו. ברגע האחרון אמא שלי הלבישה לי שמלה ולקחה את המטפחת ראש שלה ועשתה לי מין הינומה על הראש ושלחה אותי לגן. והגננת, מכל הילדים בחרה אותי דווקא אותי להיות מלכת אסתר. זה מאוד מאוד ריגש אותי. לא אשכח זאת לעולם.

בתמונה: עם הגננת עליזה האהובה במסיבת פורים בגן.

אחרי הגן למדתי בבית ספר חב"ד בשכונת האסבסטונים, וכשהייתי בת 11 עברנו כל המשפחה לשכונת בית וגן ולמדתי בבית ספר "נווה עציון".

אז גם התחילו לקרוא לי אילנית. למה? כי בילדותי אהבתי לשיר שירים של הזמרת אילנית והדביקו לי את השם שלה ככינוי. כשעברתי לבית הספר החדש כבר שיניתי בעצמי את שמי הפרסי שנתנו לי הורי לשם הישראלי אילנית ומאז זה נשאר למרות שאני גם מאוד אוהבת את השם הפרסי שלי הומה. אפילו ההורים שלי כבר התרגלו לקרוא לי אילנית ורק בשנים האחרונות לחייהם חזרו לקרוא לי בשם הפרסי שנתנו לי בלידתי.

בתיכון למדתי בבית הספר "אולינה דה רוטשילד". סיימתי את מבחני הבגרות ויצאתי לשירות לאומי בעיר ערד. זו הייתה שנה מהממת ומוצלחת בחיי. התנדבתי בכמה מקומות ובמספר תחומים. בבקרים עבדתי בבית הספר, בצהריים העברתי חוג מחול ואחר הצהריים עבדתי עם נוער שוליים לצידה של קצינת מבחן. כשסיימתי את השירות הלאומי עבדתי בכל מיני עבודות עד שהכרתי את בעלי אלי. התחתנו בשנת 1985. נולדו לנו בעזרת ה' חמישה ילדים. ארבעה מתוכם כבר נשואים ויש לנו גם נכדים.

לצערי, לא המשכתי ללמוד אחרי התיכון, אבל בכיתת הוותיקים אני נהנית ללמוד כל נושא וכל מקצוע למרות שיש לי בעיות קשב וריכוז קשות. אני שמחה על ההזדמנות הזאת.

בכל יום אני מודה לה' על הכל!

הזוית האישית

אילנית – הומה: נהניתי מאוד ללמוד בכיתת הוותיקים ושמחתי על ההזדמנות לספר ולכתוב פרקים מסיפור חיי.