מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

הוי כנרת שלי

פעילות קבוצתית במסגרת התכנית
אני בעברי כעוזר צלם
תחנות משמעותיות בחיי

שמי אריאל בן-ארי, אני בן 75.  נקראתי על שם סבי, אריה, מכיוון שאבי רצה להנציח את שמו. שם משפחתי הוא בן-ארי אבל במקור הוא זגר, אבי שינה את שם משפחתו מכיוון שהתגייס לפלמ"ח, והיה מחויב לשנות לשם עברי, אבי בחר בשם בן-ארי מפני שמשמעות השם הוא בן-אריה, סבא שלי.

אני ואחי התאום נולדנו בטבריה בתאריך 15.10.1945, היינו פגים ונולדנו לפני זמן הלידה המשוער, אני שקלתי קילו ואחי שקל 900 גרם, אחי נפטר כשהיה עוד תינוק פג. לפני כעשר שנים חוויתי אירוע שהיה כמו לידה מחדש, כאשר עברתי ניתוח לב וקיבלתי לב חדש ובריא. באותו הרגע קיבלתי אפשרות לחיים חדשים, בריאים ושמחים, הרופא הראשי שניתח אותי היה ד"ר פבני דימטרי שהפך לחברי הטוב.

אני הבן הבכור מבין ארבעה אחים, יש לי שתי אחיות ואח, לאחותי קוראים יוספה, היא גרה במושב רמות, יוספה עוסקת באירוח צימרים והיא בת 72. אחותי גאולה גרה בכפר ורדים, עוסקת באימון גופני לגיל מבוגר, גאולה בת 68. אחי גלעד האח הכי קטן, בוגר חוג קולנוע באוניברסיטת תל-אביב וגם גר בתל-אביב, גלעד בן 65.

גדלתי בקיבוץ כנרת ובמשך שנות ילדותי היה אירוע מיוחד שזכור לי מאוד, מלחמת יום העצמאות. הייתי בן שלוש ולמרות זאת יכולתי לחוש את חווית הפחד והחוסר וודאות לעתיד. התגוררתי בבית קטן עם שני חדרים  כשבחדר אחד  ישנו 4 ילדים. במהלך המלחמה, לקחו את כל ילדי כנרת לבית הספר הריאלי שבחיפה, מכיוון שהיה חשש לכיבוש כנרת על ידי הסורים.

בילדותי הייתי ספורטאי מצטיין ואף השתייכתי לסגל נבחרת ישראל בשחייה. התאמנו בסחנה, (גן השלושה) והשתתפנו בתחרויות ארציות.

הייתי בגן הילדים בכנרת, הגננת שלי הייתה שלומית חדש שהעריפה על כל ילדי הגן תחושת ביטחון, אהבה, ורצון ללמוד על הטבע ולעסוק בחקלאות. בשנות בית הספר למדתי בבית החינוך שבדגניה א'. למדתי בבית החינוך מכיתה א' עד כתה ח' וכשסיימתי עברתי ל 3 שנים לתיכון בית ירח, ואת השנה הרביעית עשיתי בתיכון "הדסה נעורים", ליד מושב בית ינאי.

עם גיוסי לצה"ל שובצתי לחייל הצנחנים, שם שירתתי כמדריך צניחה במשך שנתיים. חוויתי הרבה מלחמות בחיי: מלחמת העצמאות, מבצע קדש, במלחמת ששת הימים ובמלחמת יום הכיפורים נלחמתי כחייל. הכרתי את גרושתי דרורה בעת ששירתה בגרעין נח"ל בקיבוצי, כנרת. התחתנו בשנת 1971 בתל אביב, אני הייתי בן 26 ודרורה הייתה בת 23. לאחר כ-3 שנים נולדה בתי הבכורה, חן, ולאחר מכן נולדו בניי רם ובר.

בשל אהבתי לתחום, למדתי צילום ועריכה ועבדתי ברשות השידור בערוץ 1, כצלם. התמונה צולמה ב-1984 בירושלים הדמויות בתמונה הם: מימין לשמאל: עוזי פז- הבמאי של הסרט, זואולוג. שלמה לוי-צלם מקיבוץ אלונים, אנוכי, אריאל בן ארי, צלם משני ובניה בן נון, מנהל תכניות הטבע הישראלית. כולם אהבו את הטבע ועבדו בטלוויזיה הישראלית בערוץ 1 ברשות השידור. במהלך הצילום הצלחנו לתפוס להקת ציפורים בתעופה והיינו שמחים ומסופקים מאוד.

אני כעוזר צלם

תמונה 1

חפץ מיוחד מן העבר – הנעליים ששלחה סבתא גיטה מלונדון

בשנת 1946, כשהייתי בן שנה, סבתא גיטה שלחה לי את הנעלים הללו שהבאתי למפגש בכיתה מלונדון. סבתא גיטה הגיעה ללונדון לאחר שברחה מאוסטריה, לאחר מלחמת העולם השנייה. החפץ נשמר בביתה של דרורה, גרושתי, ויעבור מדור לדור.

הנעליים ששלחה סבתא גיטה

תמונה 2

הזוית האישית

שחר, מאיה והדר: היה מעניין ומרתק לשמוע את הסיפור של אריאל, אם זה על החיים בתקופה הזאת, על עבודת החלומות שלו, ועל כל מה שהוא עבר, ככל ששמענו יותר התעניינו יותר. סיפר כזה עוד לא שמענו ואנו חושבות ומקוות שזה סיפור שנזכור עוד הרבה שנים. אנו מאחלות לאריאל עוד הרבה שנים של בריאות ושל צבירת חוויות, ורוצות להודות לו שסיפר לנו את סיפורו. אנחנו מקוות שלקוראים יהיה את אותה חווית קריאה כמו שאנחנו חווינו אל אף שהם לא מכירים את אריאל.

מילון

הרעיפה
העניקה בשפע. (מילוג)

ציטוטים

”גדלתי בקיבוץ כנרת ובמשך ילדותי היה אירוע שזכור לי מאוד: מלחמת יום העצמאות. הייתי בן 3 ולמרות זאת יכולתי לחוש את הפחד“

הקשר הרב דורי