מאגר סיפורי מורשת

סבא מרדכי וסבתא רחל נולדו במרוקו בכפרים מאוד מרוחקים מהערים הגדולות, כשהיו בסביבות גיל ארבע עשרה עד שבע עשרה, התחתנו. אין תאריך מדויק כי לא הייתה אז טכנולוגיה כמו שיש היום. במרוקו נולדו להם שלושה ילדים שביניהם אבי.

הם עלו לארץ בשנת 1963 עם כל המשפחה המורחבת, שכללה את סבתי, סבי, אחיהם, הוריהם, וילדיהם. כשעלו לארץ והגיעו לשדה התעופה לוד, נאמר להם שצריך לפצל אותם לכל מיני אזורים בארץ. הם הסתבכו קצת ולקחו את סבי לתחנת משטרה כי לא הסכים לפיצול. לבסוף החליטו להעביר אותם ביחד למקום אחד שהם אמרו להם שזה מקום ממש יפה שכיום נקרא נתיבות, אך בימים ההם זו הייתה מעברה בשם "עזתה", למעשה שיקרו להם!  שיכנו אותם בשיכון ואת כל המשפחות בבניין אחד בתת תנאים.

ולא זו בלבד, אלא גם כשהם באו לקבל את כל הרכוש היקר שהיה נמצא במחסן באזור המרכז, הם גילו כי כל רכושם היקר נלקח על ידי מישהו שהיה ככל הנראה אחראי מחסן, שפתח את האריזות, ולקח רק מה שהיה יקר ערך. את הניירת הוא זרק ולכן עד היום לאבי אין תאריך לידה. כך יצא שהם  גדלו ללא כל חפציהם.

כעבור זמן מה, בנתיבות, נולדו עוד שישה אחים בריאים ושלמים. כשסבי היה בן שלושים ושש הוא נפטר ממחלת הסרטן, ואני, לצערי, לא זכיתי להכיר אותו. הם גדלו בצער רב ללא דמות אבהית, אך יחד עם זאת הם חיים באושר עד היום הזה.

הזוית האישית

היה לי מאוד כיף להכיר את סבתי לעומק ולהכיר את חלק מחייה הנרחבים. אני מאחל לסבתא חיים ארוכים ובריאים.