ההתנדבות במועדון הקשישים, בגני תקווה
זה הדבר הכי משמעותי עבורי
גדלנו במרוקו, בעיר ספי. תמיד היה לי בית חם ואוהב. היינו
שמונה אחים, אבא שלי היה המפרנס במשפחה,
הוא עבד ברבנות. השכר היה דל וחיינו בצמצום. אבי ביקש ממני ומאחותי
ללכת לעבוד, כדי לעזור בפרנסת המשפחה, לכן הלכתי ללמוד תפירה.
בשנת 1956 עליתי לארץ, התנדבתי בכל מה שביקשו ממני. הייתי מלווה ילדים בגן, עבדתי בגן חופשי, גן
דתי,
התנדבתי בתפירה, טיפלתי בשני ילדים, בהמון מקומות עבודה.
בסופו של דבר הכרתי את בעלי. הכרנו
כשהוא בא לראות את העולים החדשים בחצור הגלילית. באותו יום
הייתי באשקלון, נסעתי לבקר את
אחותי, וחזרנו באוטובוס ביחד. הוא שאל אותי אם אני יודעת איפה אמו גרה,
צחקתי כי
היא הייתה שכנתי. אמו הציעה לי להיכנס לראות את הבית ונכנסתי. לאחר מכן הוא התחיל
לבוא
כל יום שבת. החברות שלנו ביחד נמשכה שלוש שנים עד שהתחתנו ועברנו לגור בגני תקווה. פה בנינו את
הבית שבו אנחנו גרים עד היום.
במהלך השנים, ילדתי את הבת הבכורה שהיא עכשיו בת
53 ויש לה שלושה ילדים, ואחריה ילדתי עוד
שתי בנות ובן. שתי הבנות כבר סיימו ללמוד, אחת מהן רופאת
שיניים והשנייה לומדת כלכלה.
הבן לומד בתיכון, פה בקריית אונו.
ההתנדבות תמיד הייתה חשובה בחיי. גם לאחר שהתחתנתי המשכתי בהתנדבות, ההתנדבות במועדון הקשישים, פה בגני תקווה. הייתי מתנדבת במטבח,
הייתי עוזרת, הייתי עושה פה
הרבה דברים. לצערי, פעם נפלתי ואחת המתנדבות האחרות החליפה
אותי.
אין לי דבר שאני מתלוננת עליו, אני תמיד שמחה ושמחה בחלקי. אין
לי משהו שאני לא אוהבת, חוץ ממרגרינה 🙂
במעון יום לקשיש בגני תקווה
מילון
מרכז יום לקשישמרכז חברתי לקשישים בהם מתקיימת פעילות חברתית/פנאי, חוגים, טיולים, הרצאות/חוגים
ציטוטים
”"משפחה לתפארת"- יש לאסתר משפחה לתפארת שהיא גאה בה מאוד.“”"עם מי שתהיה, תמיד תהיה כמוהו"- משפט שלימדו את אסתר בבית“
