מאגר סיפורי מורשת

שלום, שמי ננדי צוקרמן ורציתי לספר לכם על העלייה שלי לארץ וההתאקלמות בארץ.

נולדתי בשנת 1956 ברומניה, עלינו לארץ בשנת 1959 כאשר הייתי בן שנתיים וחצי. שיכנו אותנו במעברה (מעברה = אזור ישן שבו היו קולטים עולים חדשים עד שמוצאים להם דיור מתאים).

סבא ננדי תינוק

התנאים במעברה היו קשים, היה חורף ובצריף שגרנו בו לא היה גג והיינו נרטבים מהגשם. אימא שלי הייתה מכסה אותנו הילדים בשמיכות כדי שלא נרטב. אחרי חצי שנה שגרנו במעברה בטבריה עברנו לכפר חסידים, שם אבי שכר צריף טוב וגרנו בו כשנה.

אחרי זה עברנו לבית רגיל קטן והתחלנו את הילדות שלנו, אני ואחותי שרה. שנה אחרי זה נולד לי אח שקראו לו אליעזר ואחרי חודשיים הוא חלה בדלקת ראות ובגיל שלושה חודשים הוא נפטר. אחרי שנתיים נולד לי אח נוסף שקראו לו אריק. הבית שגרנו בו היה ללא תשתיות של כבישים ומדרכות.

לאבא שלי קראו יוסף ולאימא שלי קראו חנה. ההורים שלי עבדו במפעל לעיבוד עורות ובהמשך הם קנו אותו. לבית הספר שלי קראו זבולוני. כשהתחילה תקופת בית הספר, בכיתה א׳, שני ההורים שלי עבדו במפעל. לכן כשהייתי חוזר הביתה לא היה אף אחד בבית. אז הייתי הולך למפעל ברגל לבד ואימא שלי הייתה מביאה לי פרוסת לחם ומשכיבה אותי לישון על עור פרווה של כבש. ובערב כשהיה חושך היינו הולכים כולם יחד הביתה ברגל.

בבית הספר היה לנו חדר אוכל של בית הספר, שם כל הילדים אכלו צהריים. בבוקר, כדי להגיע לבית הספר, הייתי צריך ללכת ברגל מרחק של בערך 3 קילומטר לבד ובכל תנאי מזג האוויר. הדרך הייתה קשה כי לא היה כביש ובית הספר היה ממוקם על הר גבוה. הדרך חזרה הייתה גם קשה כי גם אנחנו גרנו על הר גבוה והייתי צריך לעלות בערך כל יום עם תיק בית הספר 130 מדרגות כדי להגיע הביתה. כל זה היה בשנים הראשונות שלנו בארץ. בכיתה ה' כבר קיבלתי כסף לאוטובוס ביחד עם אחותי.

בסוף כיתה ז' עברנו דירה לקריית מוצקין ואת כיתה ח' למדתי בבית ספר "אחדות" בקריית מוצקין. אחר כך הייתי בתיכון בקריית מוצקין. בצבא הייתי בקורס טייס ואחר כך ביחידת חרמש בקורס קצינים וקצין תחזוקה. במהלך השירות הצבאי הכרתי את אשתי לעתיד ששמה שרה, שהייתה אז תלמידת תיכון ולאחר שהיא סיימה את התיכון התחתנו.

הזוית האישית

נועם וליעד: הרגשנו בקשר הרב דורי הכרה על עברו של מישהו וגם לראות את החיים מפעם.

סבא ננדי: תכנית הקשר הרב דורי הייתה בשבילי חוויה מאד טובה. חזרתי לחוויות הילדות יחד עם נכדי ושיתפתי רגשות שלפעמים לא היו קלים. אני מאחל לכל ילדי ישראל שידעו רק שמחות, חברות טובה וחיים טובים ומאושרים.