מאגר סיפורי מורשת

סבתא דבורה רייבי מספרת לספיר:

העליה והקליטה בארץ ישראל

"עליתי מתימן בגיל 12, בשנת 1949 מהעיר תנעם שבתימן."

עליית יהודי תימן לישראל ( ויקיפדיה)

"בתקופה שלפני קום המדינה התנגדו שלטונות תימן לעליית יהודים לארץ ישראל. לאחר הקמתה של מדינתישראל שינו את עמדתם והתירו ליהודים לעלות. ההיסטוריון יהודה רצהבי כתב: "שמע ניצחונות צה"ל הגיע גם לתימן, ועד כמה שלא יהיה הדבר מוזר בעינינו, ראו מוסלמי תימן המאמינים, אצבע אלוקים בניצחונותיהם של היהודים. כבודם של היהודים עלה בעינהם, והם יראו לנגוע ביהודים לרעה : אלוקים הוא שגירשם מארצם, והשליט עליהם את אומות העולם – אמרו בליבם – ואלוקים הוא שהתפייס עמם והחזיר להם את ארצם. וכך עדים היינו לתופעה מוזרה, שאותם השליטים המוסלמים עצמם, שרדפו והשפילו את היהודים עד לניצחונה של ישראל, ואסרו עליהם לצאת מתימן לארץ ישראל, נהפך ליבם וכל החפץ לעלות אין מונע בעדו"‏.

"עלינו לארץ, מפני שהערבים רצו להרוג אותנו, המושל נפטר ובנו הכריז כי היהודים משוחררים לעלייה לארץ. בשנת 1949 טסנו לארץ. העלייה הייתה התרגשות רבה מעורבת גם בשמחה וגם בחששות עצומים!

התיישבנו במעברת ראש העין, מסביב לאוהלים היו פזורים שאריות של אווירונים מקולקלים. המראה והמגורים היו מהולים בפחד וזעזוע.

גרתי באוהל כחודש. זכור לי במיוחד, השלג שירד בשנת 1950. היה קר מאוד ורטוב. התנאים היו קשים. המשפחה נשארה להתגורר באוהל במעברת ראש העין. אני עברתי לגור בבית דודתי בהרצליה, בשכונת שביב. בבית דודתי טפלתי בילדתם ועזרתי בעבודות הבית. בהמשך ההורים שלי עברו מהמעברה לקיבוץ עין שמר. אני עברתי  מבית הדודה בהרצליה, לבית הדוד בכרכור לטפל בילדיו.

בשעות הערב למדתי ב"אגודה". בעקבות הזדקנות הוריי נאלצתי לעזוב את הלימודים ולעזור בפרנסת המשפחה.החל מגיל 13 עבדתי. מצאתי עבודה בנוף ים ובהרצליה. זכור לי שהנסיעה לת"א באוטובוס הייתה קשה ומסוכנת עבורי. רבים מהגברים הציקו לי…. עבדתי קשה מאוד במשק בית.

התחתנתי בשנת 1957, בתאריך 29.1.57. בני הבכור נולד בתאריך 5.11.57. עבדתי קשה מאוד כל חיי. נתתי את כל כוחותיי לעזרה בפרנסת המשפחה.

במבט לאחור, חבל לי, שלא יכולתי להשלים את לימודי ולרכוש השכלה. אני מודה לאל על מה שנתן לי וברך אותי. יש לי ארבעה ילדים, שניים עשר נכדים וארבעה נינים."