מאגר סיפורי מורשת

שמי תמר שיף, אני משתתפת בתכנית הקשר הרב דורי, סיפורי עוסק בפינוי ימית.

בשנת 1976 הגענו לפתחת רפיח וייסדנו את מושב אוגדה בחבל ימית. במושב לא היה כלום. היו בתים ומים. החשמל הגיע מגנרטור, לא היו טלפונים בבתים והצרכנייה הייתה במושב סמוך. היחסים עם השכנים הפלשתינים היו טובים ולא חששנו להסתובב ברפיח או בעזה. אני לדוגמה למדתי נהיגה ברפיח בבית ספר ערבי לנהיגה והמורה היה ערבי. לא חשבתי לרגע שיש ממה לפחד.

ביקור יצחק רבין באוגדה בשנת 1976

במרץ 1978 נולד טל בני, אבא של רויה. יאיר בעלי היה באותו הזמן מנהל בית האריזה של המושב והקבלנים הוזמנו לברית. להפתעתנו גם ראש עיריית רפיח הגיע לשמחה. כמובן שכל חברי המושב חגגו איתנו. כל השמחות שלנו: לידה, בר מצוה ועוד נחגגו ברוב עם. עזרה הדדית וחברות היו מאבני הבסיס של החיים באוגדה.

התליון שהיא ראש עיריית רפיח להולדתו של טל

לאחר שנחתם הסכם השלום עם מצרים בוושינגטון במרץ 1979, החלה הפעילות של התנועה לעצירת הנסיגה. כשנולד אייל בני, כבר היו הפגנות וסגירות של כבישים וכבר לא היה נעים לנסוע לרפיח, למרות שהפועלים הערבים המשיכו לבוא כדי לעבוד בחקלאות במושב.

ביולי 1981 חגגנו כל תושבי חבל ימית עשור להתיישבות בחבל ימית, אבל הסוף כבר היה ברור. לאט לאט התחילו משפחות לחפש לעצמן מקומות מגורים חלופיים. כיתות בבית הספר הצטמצמו וגני ילדים אוחדו. הכל על מנת לשמור מראית עין שהכל בסדר. במרץ 1982 נסגר רשמית בית הספר וגם אנחנו התפנינו. השטח הוחזר למצרים באפריל 1982.

פירוק החממות במסגרת החזרת השטח

פירוק הבתים

ביקור משפחתי באנדרטת "אוגדת הפלדה" ליד מושב יתד. האנדרטה היא העתק של האנדרטה שהייתה קיימת בימית עד להריסת העיר.

הזוית האישית

סבתא תמר: יש סיפורים שקשה לשמעם, בעיקר כשהם סיפור משפחתי. הנכדה רויה למדתי קצת על המשפחה ובעיקר על ילדותו של אבי.