מאגר סיפורי מורשת

נולדתי בתוניסיה בשנת 1947,  ועליתי לארץ בשנת 1956 יומיים לפני יום כיפור. הגעתי לקריית גת, שהייתה אז שוממת. קרית גת וודאי לא נראתה אז, כמו שהיא נראית היום, עם בניינים וכבישים שם אני מתגוררת עד היום.

ילדותי בתוניס

חיי בתוניס בתור ילדה היו שגרתיים, אבל עדיין לא יכלנו אז לפתוח את הדלת לכל אחד, מפני סכנה של התושבים המקומיים.

היינו חוגגים את כל החגים בדיוק כמו בישראל, חוץ מאת חג הפסח ופורים, שאת פסח היינו חוגגים שמונה ימים כנהוג בחו"ל, ובפורים לא היה מנהג להתחפש כמו בארץ.

אמא שלי הייתה מכינה מרק עוף ממולא לכבוד חג הפורים.

עלייתי וקליטתי בארץ

בשנת 1948, כשקמה המדינה משפחתי החליטה לעלות לארץ. בשנת 1956 עלינו סוף סוף לארץ.  אני זוכרת שכשהחלטנו לעלות לארץ, כולם אמרו שלא כדאי לנו לעלות כי אין שם כלום אבל משפחתי הייתה נחושה בדעתה לעלות לארץ.

ההפלגה מתוניסיה לצרפת הייתה קשה. היו גלים גדולים והיה חשש שהאנייה תתהפך. אבל בעלייה מצרפת לארץ היה יותר קל.

אני זוכרת שעשינו את ראש השנה באנייה, זאת הייתה חוויה מיוחדת מאוד. הגענו לארץ יומיים לפני יום כיפור.

הגעתי לארץ והייתי במעברה בקריית גת. אני זוכרת שלא היה כלום הכל היה שומם וגם מכולת הייתה, רק אחת רחוקה, אבל נהנינו ללכת לשם. בערבים היינו תולים בד לבן על הקיר והיינו מקרינים עליו סרטים, וכל אנשי השכונה היו באים עם כיסאות יושבים וצופים ביחד בסרט.

כיום אני אוהבת לשחק עם הנכדים שלי לרקום ולהכין צורות של חיות.

למרות שאני מחוברת לארץ אני עדיין מאוד מחוברת לתרבות הצרפתית ואני אוהבת לראות סרטים,  תכניות בצרפתית, ולקרוא ספרי ילדים.

הזוית האישית

הכרתי את את התקופה היה חוויתי ומעניין לתעד את הסיפור של מרסל. למדנו ממנה המון ויש לה שמחת חיים.