מאגר סיפורי מורשת

שמי אסתר מלכה, אני משתתפת זו הפעם השניה בתכנית הקשר הרב דורי.

בשנת 1957 עליתי ארצה ממצרים לחצור הגלילית ואני בת שנתיים בלבד. המדינה הייתה צעירה בשנים ומתחילה את ההתארגנות על החיים שלה ועולים יהודים ארצה מכל המדינות. המצב בחצור היה קשה מאוד, אני זוכרת שגרנו בצריפים שהשירותים שלהם היו מחוץ לצריף. בבית לא היה מקרר, אני זוכרת שהיינו שמים בקבוק מים בתוך יוטה ומניחים על החלון שיתקרר. לא היו כבישים ובטח לא כלי תחבורה. לא הייתה עבודה (פרנסה). אני זוכרת שחילקו תלושים למשפחה לקבלת מצרכים בסיסיים.

בכיתה ב' או ג' אנחנו מתחילים ללמוד תורה – והופה מי מככבת? ארץ מצרים כמובן: פרעה ומעלליו ליהודים. אני הייתי היחידה בכיתה ממוצא מצרי, ומאותו הרגע חטפתי עלבונות, השפלות ומכות בשם כל היהודים מפרשת פרעה במצרים. משום מה קשרו אותי לפרעה, כאילו גדלנו יחד באותו מעון. אז לא ידעו ולא הבינו הילדים שמשם (מצרים) בעצם הייתה ההתפלגות וההתפצלות של היהודים לשאר מדינות העולם ובהם מדינות ערב. אף אחד מהילדים הרי לא בדיוק ידע ולא הבין טוב את מוצאו, שהרי רובם בחצור (פרט ל 3-4 משפחות שהגיעו מרומניה) היו יוצאי מדינות ערב, שחיו שם גם יהודים וגם ערבים. זאת הייתה טראומה נוראית, אני זוכרת איך התביישתי ופחדתי לצייץ ולבלוט.

אחרי תקופה – לא זכור לי של כמה זמן – הייתה התערבות של אחי שגדול ממני בשלוש שנים, ואז בהדרגה החלו הילדים להרגע.

סבתא אתי תרמה סיפור נוסף לתכנית הקשר הרב דורי, לקריאתו לחצו כאן

הזוית האישית

הנכד יונתן: היה לי כיף ונחמד בקשר הרב דורי עם סבתא.

סבתא אתי: כיף בלתי רגיל במפגשים עם יונתן בקשר הרב דורי ולספר סיפורים.