מאגר סיפורי מורשת

שלום, קוראים לי דב פמיליה, סבא של יעל, עמה אני משתתף השנה בתכנית הקשר הרב דורי ומספר לה את זכרונותי מבית הורי ומהכרזת העצמאות של מדינתנו החוגגת השנה 70 שנה.

גדלתי בבית מסורתי וכשר. אנחנו שבעה אחים ואחיות. גדלתי בבני ברק, אז העיר לא הייתה חרדית כמו היום. פעם לא היו כבישים והיה חול. ליד הבית שלי היה שוק, שם היו קונים את המצרכים. השוק תמיד היה סואן ושם היינו קונים הכל, פירות, ירקות, פרות ותרנגולות. בנוסף לפירות וירקות, בשוק היה אפשר לקנות  גם בדים – הכל היה שם. אני זוכר שאמי הייתה קונה שם את הבדים לתפירת בגדים.

מכונת התפירה של אמי 

חפץ זה זכור לי במיוחד מהבית – מכונת התפירה של אמא שלי. היא הייתה תופרת בה לאבי את בגדיו. בזמנו, כשהבגד היה נקרע לא היה זורקים אותו. היו תופרים את הקרע בבגד או שמים טלאי במקום בו היה חור. זכור לי שבין הדברים שהיא תפרה, היו גם הווילונות בבית שלנו. הבגדים היו עוברים מאח לאח ואמי הייתה מתאימה את הבגד לפי הצורך מהאח הבוגר לאח הקטן. תמיד כשהייתי משחק עם חבריי בחצר, היה קורה משהו לבגד, לפעמים  הבגד היה נקרע ולפעמים מתלכלך. אם הכתם לא היה יורד היו גוזרים את הכתם ותופרים במקומו טלאי על הבגד. עד היום שמורה מכונת התפירה של אמי בביתי כמזכרת מבית הורי.

כ"ט בנובמבר

כשהייתי בן 9, בלילה 1947 כ"ט בנובמבר הייתה ההצבעה. כולם ישבו מסביב לרדיו הקטן והמצפצף והיו מרותקים ליד הרדיו. בסוף ברוב קולות שתהיה מדינה יהודית!

כולם שמחו ויצאו לרחובות לרקוד, כל החנויות נפתחו וכולם רקדו עד אור הבוקר. העצמאות של המדינה הוכרזה בה' באייר 1948, ביום הזה הבריטים ששלטו בארץ ישראל עזבו את הארץ והתחילו מלחמה עם הערבים שחיו בארץ ישראל. הם לא קיבלו את ההחלטה באו"ם שהוחלטה שארץ תחולק לשני עמים. כל מדינות הרב (מצרים, ירדן ועיראק) והתושבים הערבים המקומיים והם ניהלו קרבות קשים שתקפו את הישובים היהודים. ביפו היו הרבה תושבים ערביים והם תקפו את האזרחים היהודים בתל- אביב.

מלחמת העצמאות התחילה מיד אחרי הכרזת האו"ם בכ"ט בנובמבר. שני אחיי הגדולים גויסו למלחמה. מדי פעם הם היו חוזרים לחופשות מהקרבות וסיפרו לנו על הקרבות בהם השתתפו בזמן שלא היו בבית. המלחמה נערכה כשנתיים. היא הסתיימה ב-20 ביולי 1949.

קרח

בילדותי,  לא היו מקררים חשמלי, היה מקרר קטן שהיה בו תא במיוחד שהיו שמים בלוקי קרח. בשכונה היה מחלק קרח ועל העגלה שאיתה היה מחלק היה רתום סוס ועל העגלה היה לו ארגז גדול בו הוא היה  שם את הקרח. כל יום היה עובר בשכונה ומצלצל בפעמון וצועק:" קרח! קרח! קרח!" האנשים היו באים קונים את הקרח לפי מידות, חצי בלוק או בלוק שלם. הינו לוקחים את הקרח עם מלקחים מיוחדים שהיו ננעצים בתוך הקרח וכך היינו לוקחים אותו הביתה.

בישולים

בזמנו, בישלנו על פתיליות. בתחתית הפתילייה היה מכל קטן לנפט ובו הפתיל היה טבול בתוך הנפט של המכל וכך הוא ספג את הנפט וכך היה אפשר לכוון את עוצמת האש למעלה לפי כמה שהפתיל היה מורם.

איך חיממנו מים לאמבטיה?

בחדר האמבטיה היה מכל מים ארוך שבתחתיתו היה תא בעירה. לתוך תא הבעירה היינו מכניסים עצים קטנים ומבעירים אותם, וכך חיממנו את המים לאמבטיה. מתוך הדוד יצא צינור שהגיע עד האמבטיה. היה מוכר נפט שהיה עובר עם מכל נפט גדול בחלק האחורי של העגלה ומצלצל בפעמון וצועק:" נפט! נפט! נפט!"  הילדים היו באים על מכלים קטנים כדי לקחת את הנפט.

החלב

בפתח הבית של כל משפחה היו שמים בקבוק חלב ריק. כל בוקר החלבן היה עובר עם עגלה עם כדים גדולים של חלב. עם כלי מדידה הוא היה מעביר את החלב לפי מה שהאנשים הזמינו יום לפני.

בגדים

כשהיינו ילדים לא היינו הולכים לחנות הבגדים כל פעם שהכתם לא היה יורד או שהבגד היה קטן. היינו מעברים את הבגדים מדור לדור ואימי הייתה משפצת את הבגדים לפי צורך. כל פעם שהבגד היה נקרע היו או תופרים או שהיו תופרים טלאי על הבגד.

קבלת שבת

לקראת השבת היו מכינים את כל האוכל עבור שבת. בערב שבת היינו מכינים שולחן לכבוד ארוחת שישי. אחרי שאבי היה חוזר מבית הכנסת היינו עושים קידוש והיינו שרים שירי שבת. לא כמו היום אנחנו היינו עושים את ארוחת שישי רק המשפחה הגרעינית. אמא שלי הייתה מכינה את סיר החמין (צ'ולנט) ביום שישי אחר הצהרים. אני הייתי לקוח אותו למאפיה כדי שיתבשל שם בתנור, ביום שבת היינו לוקחים אותו והיינו אוכלים אותו ביום שבת בצהריים.

כביסה

בדוד מלא מים שחומם בחצר על ידי בעירת עצים מתחת לדוד, בתוכו שמו את הכביסה עם סבון ולאחר שרתח כמה דקות הוציאו את הכביסה ושמו על משטח קשר כביסה ושפשפו את הכביסה ולאחר מכן שטפו ותלו.

הזוית האישית

סבא דב: היה לי מאוד כיף לשמוע סיפורים על ילדותו של סבא וללמוד על חפצים שהיו משתמשים בהם פעם ולא היום.