מאגר סיפורי מורשת

 בית ההורים

משפחתנו הגיעה באנייה ארצה מארצות הבלקן (יוון ורומניה). הם ניסו להשתלב בקהילה הארצית שהייתה קיימת אז באותה תקופה. משפחתנו שמרה על המסורת והמנהגים מהבית באירופה. הסיבות שהורינו עלו ארצה היו גם בגלל ציונות וגם משום הפרעות שקרו באירופה, ביניהן גם השואה. בעלייה של ההורים ארצה הם הרגישו ביטחון יותר גדול. תחילת המגורים בארץ החלה בתל אביב וחיפה. בתחילת הדרך של הורינו היה קושי במציאת תעסוקה ופרנסה ולכן החלו חיים נורמטיביים יותר עם קום המדינה. אנחנו משתדלים לשמור על קשר עם המשפחה המורחבת בכל מיני הזדמנויות שכוללות ארוחות, טיולים ואירועים ביחד ואנו משפחה מאוד מלוכדת. הורינו השתדלו לדבר בעברית אך שמרו גם את שפות הדיבור מארץ מוצאן. בשעות הפנאי נהגנו לטייל בארץ כדי להכיר אותה יותר. אנחנו מאוד שמחים שאנחנו כאן בישראל.

סיפור אהבה של סבי וסבתי

סבתא התחילה לעבוד בשנת 1972 בחברת הייטק בחיפה. ביום הראשון שהגיעה לחדר האוכל, שהיה משותף גם לחברת אלביט מחשבים, התיישבה במקום היחיד הריק שהיה וזה היה ליד סבא. הם התחילו לשוחח בארוחת הצהריים וסבא הציע לסבתא לקחת אותה טרמפ לים לחוף השקט. סבתא הסכימה, ובערב כבר החליטו לצאת לסרט. סבתא גרה בבית בודד וכשסבא בא לאסוף אותה הוא פגש במדרגות את מוטי, שהיה אח של סבתא והיה בן כיתה של סבא בתיכון. מוטי שאל את סבא: "מה אתה עושה פה?" וסבא אמר: "אני בא למישהי בשם מרגלית." מוטי אמר: "מרגלית היא אחותי, ואני לא רוצה אותך בתור גיס". אחרי שבוע של היכרות סבא וסבתא החליטו להתחתן והודיעו למוטי שאין לו ברירה וסבא יהיה הגיס שלו. אחרי חצי שנה סבא וסבתא התחתנו ונולדו להם ארבעה ילדים: ערן הבכור, איילה (אמא שלי, 42), מיכל (33) ועופר (27).

(אמא שלי ומיכל אחותה נולדו באותו יום אך בהפרש של שמונה שנים. הן נולדו בתאריך ד' בחשוון, ומאז לידתה אמא טוענת שמיכל זו המתנה שלה ליום הולדת שמונה).

הזוית האישית

סיפורם של מרגלית ומורדי משה תועד ע"י כרמל במסגרת תכנית הקשר הרב דורי.