מאגר סיפורי מורשת

שמי  אתי  כהן(אסתר-שם של סבתא שלי מצד האבא), אבי נולד בארגנטינה למשפחה של סוחרים שנדדה מארץ לארץ, מכורח החיים והרצון לפרנסה טובה.

אבי חי במרבית הזמן במצריים (לבנון)-איטליה, ובארגנטינה הוא שירת בצבא.

כאשר הוקמה מדינת ישראל הוא ברח לארץ ישראל.

בארץ הכיר את אימי, ילידת הארץ.

סבי מצד האמא שמו משה גיגי מכר עופות, שהיו נמכרים מתוך לולים וסבתי מצד האמא, בשם אושרה, הייתה אישה יפה, אצילה, הייתה עקרת בית וגידלה את ילדיה.

הדודים והדודות שאני כל כך גאה בהם ליוו אותי בחמימות ואמפתיה שמם: חיים, יהודה, יעקב, מרגלית זיכרונם לברכה, ודוד צבי שיבדל לחיים ארוכים.

אימי רינה כהן ילידת הארץ, עבדה בבית חולים פורייה, תופרת במקצועה.אימי הייתה אישה חמה, צנועה, דואגת, ומקדישה את כל חייה למען המשפחה ללא ראוותנות ונהנתנות ואנו מלווים אותה בעת זקנתה.

אני זוכרת בילדותי מספר מלחמות, אבי היה חופר בורות בבית להגנה מהתקפות מטוסים, ובהמשך בנו מקלט מרכזי מתחת למכולת. בשעות הבוקר היה עובר חלבן ומוכר חלב מתוך עגלה בבקבוקי זכוכית.

 

 

גם את הדלק היו מוכרים בעגלות מונעות ידנית.

בשבתות וחופשים הייתי מטיילת עם שתי אחיותיי בהרים, הולכות ברגל, וקוטפות כלניות ורקפות.וליד הבית הייתי משחקת בבלורות(גולות) על האדמה, היינו זורקות בלורות לתוך בורות קטנים.

בתקופת ילדות היה מיעוט של רכבים, ניצלנו גם את הכביש למשחקים, היינו מציירים מרובעים בגיר וקופצים עם בלטות מריבוע לריבוע.(קלאס)

לפני מלחמת ששת הימים, היינו מאוד חרדים ומפוחדים שמא יצליח שליט מצריים לבצע את מזימתו ולשלוט בנו, ראינו את כל הצבא בטלוויזיה, ואת כל אמצעי הלחימה שלו, אך להפתעתנו צה"ל הפך במהירות תוך שבוע מצבא מאויים לצבא כובש והצליח למגר את המצרים בסיני, את הירדנים בירושלים ואת הסורים ברמת הגולן.

גדלנו גאים במדינה שלנו שהתפתחה בכל ההיבטים, כלכלית, מדעית, טכנולוגית, רוחנית ודמוקרטית כמובן.

אבי עבד במקצועו כחשמלאי. אחיו אלי כהן הצטרף מלבנון, הלך ברגל מספר ימים בהרי לבנון עם אשתו ושלושת ילדיו הקטנים ועבד כחשמלאי עם אבי.הייתה להם חנות חשמל מול הדואר בעיר, אבי מכר תקליטים שנוגנו על פטיפון, ובנוסף חומרי חשמל   והיה נקרא  מידי פעם לעבודות חשמל בבתים ובמקומות ציבוריים.

 

לפני מלחמת ששת הימים הסורים היו מפגיזים את קיבוץ תל קציר ועין גב, ומידי פעם היו הפסקות חשמל שאבי היה נקרא לתקן אותן תוך כדי ההפגזות.

 

התושבים העירוניים וחברי הקיבוצים היו אמיצים ולא ויתרו על הצגות ואירועים תרבותיים שהתרחשו באולם בקיבוץ עין גב.

 

אני למדתי בבית ספר "אליאנס" לימד אותי המורה ענתבי שהיינו מאוד יראים ממנו ומי שלא היה נשמע לו היה מקבל מכות בפעמון על פרקי ידיו.בבית הספר היסודי למדנו ערבית, ובתיכון אנגלית.כמובן שערבית היא שפה מאוד חיונית שמקשרת אותנו עם תושבי הארץ, הערבים, וכמובן אנגלית שהיא שפה בנלאומית בכל העולם.אני לא התגייסתי לצבא כיוון שילדתי את ביתי שגית, שכיום מגדלת את שלושת ילדיה- נסי, איתי, ורון, וחיה חיים טובים ומאושרים עם בעלה היקר והאהוב- זעפרני שמעון, שהוא כיום פנסיונר של צה"ל.במהלך חיינו וכיום אנו שואפים לבריאות, אושר, ושלום עם שכנינו ממדינות ערב.

 

מלחמות ישראל – מיום הקמתה ידעה ישראל שבע מלחמות, שתי אינתיפאדות , וכמו כן הייתה מעורבת במספר רב של עימותים צבאיים אשר אינם מוגדרים כמלחמות, אשר מהווים את ההיבט הצבאי במכלול המורכב של הסכסוך הישראלי ערבי.