מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

ההחלטות הגורליות שבדרך

אריה רויז ושלומי ברדה
בנסיעה לדרום אמריקה כמרכז משק
התפקידים שמילאתי לאורך השנים

נולדתי בארגנטינה במחוז מנדוזה, שנמצא ליד הרי האנדים בגבול עם צ'ילה. האזור הזה מאופיין בגידול ענבי יין ובתי יקב, וסביבו יש הרים מופלגים שבחורף מכוסים בשלג.

במנדוזה עברו כל ימי הילדות והבגרות שלי. למדתי בבית ספר יסודי ובתיכון מקצועי. כשסיימתי את הבגרויות קיבלתי תואר של טכנאי יין (enolog).תפקידו של טכנאי יין הוא לייצר יין ובתי יקב מרגע הבציר של הענבים עד מילוי הבקבוקים.

כשהייתי enolog עבדתי שנתיים בבית יקב, ולאחר מכן, למדתי באוניברסיטה הנדסה חקלאית.

בגיל 13 התחלתי להיות פעיל בתנועת נוער ציונית של סטודנטים יהודים, ולאחר תקופה של 5 שנים, בהיותי בן 18, נשלחתי על ידי הסוכנות היהודית לארץ במסגרת המכון למדריכי חו"ל. זו היתה בשבילי חוויה מאוד משמעותית בכל מה שנוגע לעתיד שלי.

לאחר שנה של לימודי עברית בירושלים, הועברתי לתקופת הכשרה בקיבוצים – היכן שיכולנו להכיר וללמוד על צורות חיים שיתופיים. חלק מהזמן הייתי בקיבוץ "גבע" בעמק יזרעאל, ועבדתי בפרדס ובבריכות דגים, בשבילי זו היתה חוויה בלתי נשכחת.

כעבור שנה, כאשר חזרתי לארגנטינה, התחלתי לעבוד בתנועה הציונית בתור מדריך. לימדתי את החניכים שלי עברית, שירים וריקודים וסיפרתי להם על תולדות ההתיישבות מראשית העליות הראשונות עד קום המדינה. תקופת ההדרכה נמשכה ארבע שנים, כאשר מילאתי מספר תפקידים בתנועה.

בשנת 1964, החלטנו להקים גרעין ולעלות ארצה. בחודש יולי של אותה שנה עלינו על אונייה בנמל בואנוס איירס לכיוון אירופה, נסיעה של שלושה שבועות עד אירופה ומשם באונייה ישראלית לכיוון חיפה.

עם הגעתנו לארץ, השתלבנו כגרעין השלמה בקיבוץ בחן. הסיבה שהתגייסנו לעבודה בקיבוץ היתה בשל הצורך בעזרה באסיף של גידול פלפלים שננטעו בשדות. זו היתה הפעם הראשונה שפגשנו בעבודה חקלאית פיזית במשך חודש ימים- דבר שלא היינו רגילים לעשות לפני כן.

בסוף האסיף, הקיבוץ החליט לשלוח את הגרעין שלנו להכשרה לקיבוץ ותיק לצורך לימוד השפה העברית, לכן נשלחנו לקיבוץ "מצובה" בגליל המערבי.

זה היה מפגשנו הראשון עם האוכלוסייה הוותיקה בארץ, היות שהקיבוץ הזה נוסד בשנות השלושים לפני הקמת המדינה, והיה מורכב מאוכלוסייה שהגיעה מגרמניה שלפני המלחמה, ואחר כך מגרעינים של עולים מהונגריה.

כשהגענו לקיבוץ, כל אחד מאיתנו קיבל משפחה וותיקה כמשפחה מאמצת, וזה איפשר לנו להכיר מנטליות ותרבות אירופאית שאנחנו כילדי דרום אמריקה לא היינו רגילים בה.

שהינו בקיבוץ "מצובה" קצת יותר משנה והשתלבנו בכל ענפי עבודה שהיו בקיבוץ. אני עבדתי בענף הפרדס ולמדתי את יסודות הגידול של ההדרים, כך כשחזרנו ל"בחן" שובצתי באופן טבעי גם בענף הפרדס- שהיה מאחד הענפים החשובים בקיבוץ. כשחזרנו מ"מצובה" גם זכיתי להרחיב את משפחתי, ונולדה ביתי הראשונה ששמה חגית.

כעבור חמש שנים הקיבוץ החליט לשלוח אותי ללמוד בקורס מרכזי משק במדרשת רופין. הקורס נמשך כ- 13 חודשים והיה מיועד להכין שכבה של מנהלים כלכליים לקיבוץ. בחזרה מהקורס קיבלתי את התפקיד של מרכז משק. תפקיד זה היה מאוד מגוון. ההחלטות החשובות שהיו נוגעות להתפתחות הקיבוץ בתחום הכלכלי והחברתי היו באחריות מרכז המשק, שתפקידו היה לפקח על ביצוע התוכנית הכלכלית ולדאוג לתפקוד הענפים.

שימשתי כמרכז משק במשך ארבע שנים, ולאחר מכן, התבקשתי על ידי הנהלת מפעל האזורים לספק שירותים במשותף לכלל הקיבוצים שהיו ממוקמים באזור עמק חפר והסביבה כגון: תערובת מזון לבעלי חיים, בתי אריזה למיני פירות, מנפטה לטיפול בכותנה וכו'. התפקיד הזה נמשך כארבע שנים, שם התמחיתי ורכשתי ניסיון בכל הנושא של שיווק, לוגיסטיקה וייצוא לחוץ לארץ.

בתום עבודתי כמנהל, הוצע לי לנהל את יצוא הפירות שמגדלים בארץ בארגון שנקרא "מועצת הפירות"- שדאג לרכז ולנהל את המכירה של הפירות שגדלו בישראל ויוצאו לחו"ל. עיקר הייצוא היה מכוון לארצות אירופה. מתפקידי היה לפקח  על כל שלב קטיף הפירות עד לבית האריזה. השיווק נעשה דרך חברת השיווק agrexco, שהיתה בבעלות המגדלים והממשלה.

במסגרת תפקידי הייתי צריך לנסוע לשווקים באירופה, ולנהל משא ומתן על תנאי מכירת הפירות. בתקופה זאת פיתחנו שווקים גדולים של פירות כמו: אבוקדו, אפרסמון, ענבים וכולי… זאת היתה תקופה מאוד מעניינת עבורי – בה הצלחתי להתמחות בתחום שלא היה ידוע לי קודם.

בתום תקופה של כארבע שנים נוספות, חזרתי לעבוד בקיבוץ בחן ומילאתי מספר תפקידים כמו גזבר ומרכז משק. הניסיון שרכשתי בעבודתי אפשר לי להמשיך בתפקידי שיווק בחברה שהקימה הקיבוץ ושעסקה בייצוא מוצרים רפואיים בארצות דרום אמריקה. העובדה שידעתי לדבר ספרדית ( שהיא למעשה שפת אימי), עזרה לי מאוד בעבודה הזו.

לאחר כשלוש שנים, הקיבוץ החליט לסגור את החברה ואני התבקשתי לחזור ולמלא את התפקיד בקיבוץ כמרכז משק בפעם הרביעית בחיי. שנים אלה היו שנים מאוד בעייתיות לתנועה הקיבוצית מבחינה כלכלית (לאור שינויים שחלו בכלכלת המדינה) וזה פגע קשות במצב הכלכלי של הרבה קיבוצים וביניהם קיבוץ "בחן".

לאחר סיום עבודתי בתפקיד השיווק בחברה של הקיבוץ התמניתי לגיזבר של התנועה הקיבוצית המאוחדת (תק"ם), שאיחדה בתוכה סדר גודל של כמאתיים קיבוצים. תפקיד זה ריכז את היצוא הכלכלי בפני מוסדות המדינה והיה לו אופי של ארגון ארצי. שלב זה אפשר לי ללמוד ולהכיר את מגוון הפעילויות של מוסדות ממשלה בפרספקטיבה אחרת יותר כוללנית.

בסיום התפקיד לאחר ארבע שנים חזרתי לקיבוצי. היות שהמצב הכלכלי של הקיבוץ היה קשה, סבלנו מהרבה עזיבות, בעיקר של השכבה היותר הצעירה של הקיבוץ. בתוקף תפקידי כמרכז משק הגעתי למסקנה אני וקבוצת חברים שעל מנת להגדיל את הכלכלה של הקיבוץ יש לבצע שינויים משמעותיים, שהם בניגוד להרבה עקרונות שלימדו את התנועה הקיבוצית לאורך שנים רבות.

היינו צריכים לקבל החלטות שגרמו ליותר ויותר ויתור לאחריות האישית של כל חבר כלפי קיבוצו, מעבר לעקרונות השיתוף שהובילו את התנועה הקיבוצית מיסודה. לדוג': נאלצנו להפריד את מוסד חדר האוכל ולקבוע ערך כלכלי למזון ושירותים שחברי הקיבוץ היו רגילים לקבל ללא תשלום. בקיבוץ רגיל לא היה מושג שנקרא משכורת מגיל עבודה. הסיסמא שהנחתה את חברי הקיבוץ היתה ש"כל אחד יתן לפי צרכיו ולפי יכולתו". המשמעות שהקיבוץ היה צריך לדאוג לכל הצרכים של החבר כמו: מזון, בריאות, חינוך, דיור וכו'.

בחזרתי לקיבוץ מינו אותו שוב לתפקיד של מרכז משק. לאחר תקופה קצרה, אני וקבוצת חברים ותיקים הגענו למסקנה, שאם אנו מעוניינים שהקיבוץ יתפתח בעתיד, אנו נדרשים לבצע שינויים משמעותיים בחיינו השיתופיים. לאור זאת, קיבלנו החלטות חשובות וגורליות לעתידנו כגון:

1. עבודה ופרנסה – תגמול דיפרנציאלי בהתאם לתפקיד והאחריות של כל אחד.

2. יצירת מקורות להבטחת פנסיה לרגע שהחבר יגיע לפרישה מהעבודה.

3. לשייך את הבית של החבר מהבעלות של האגודה לבעלות של הפרט- עם זכות הורשה ועוד החלטות ששינו באופן דרסטי את אורחות החיים השוטפים שהיינו רגילים לחיות לאורך שנים ארוכות.

תהליך זה היה מלווה בהרבה ויכוחים וחילוקי דעות בין החברים, אבל ההחלטות בסופו של דבר התקבלו באסיפה הכללית באופן דמוקרטי וברוב קולות.

כמו כן, החלטנו להקים הרחבה קהילתית ליישוב, וקלטנו כ-160 משפחות צעירות. צעד זה היה משמעותי ביותר לישוב ששילש את האוכלוסייה, חידש את חיי התרבות ומילא את גני הילדים. כיום, קיימים בקיבוץ כ- 350 ילדים שממלאים את חיי התושבים בהרבה אושר.

בחן היום הוא מקום מפותח ופורח עם עתיד מבטיח!

 

תמונה 1

בתמונה: מסיבה של גרעין העלייה

תמונה 2

בתמונה: מכירים את הארץ

תמונה 3

בתמונה: במסגרת תהליך ההכשרה בקיבוץ

הזוית האישית

אריה: העבודה עם שלומי היתה יוצאת דופן, אהבתי מאוד לעבוד איתו.

שלומי: היה מעניין לשמוע על כל החוויות שאריה עבר במהלך חייו.

מילון

ייצוא
שליחה למכירה בחוץ⁻לארץ

ציטוטים

” ליזום פעילויות לקידום איכות החיים שלי, של משפחתי ושל הזולת. “

הקשר הרב דורי