מאגר סיפורי מורשת

בשנת 1956 הגענו לארץ ישראל התיישבנו בקרית  גת באוהלים. לאחר מיכן עברנו לצריף שעשוי מפח  ואז הייתה שמועה שראש הממשלה דוד בן גוריון הבטיח לכול משפחה בעלת עשר ילדים מקבלת מהממשלה חלקת אדמה לבנות את ביתה וכמובן היה קושי רב לחיות בארץ ולפרנס משפחה גדולה .הורי היו בין האנשים שהאמינו שיש הבטחה כזאת, ואז נולדו חנה (ז"ל), שושנה, תמי, חיים, אילנית ואביבה סה"כ 11 אחים. חיינו חיים צנועים הכול היה מוקצב כל משפחה  קבלה הקצבה לפי  מספר הנפשות שחיו בבית. הורי ניגשו לממש את ההבטחה. הממשלה אמרה להם שלא היה דבר כזה. עד היום אנחנו לא יודעים אם זאת אמת או בדיחה.

בגלל שינוי המצב הילדים הבוגרים יצוא לעבוד: ריבקה אחותי הגדולה בת 10 יצאה לעבוד במקום ללמוד עבדה במטבח בת הספר והביאה לנו אוכל. לאחר מכם עבדה בחקלאות שחנניה הצטרף הביאו ירקות הביתה מהשדה שאר האחים הצטרפו לעבודה בחקלאות וכך יכולנו לעזור לפרנסת המשפחה.

בשנת 2010 נסעתי עם אחותי הגדולה רבקה למרוקו. רק הגענו והרגשנו שהזמן עמד מלכת . המקום נישאר כמו בסיפורים שסיפרו לנו ההורים בכפרים. בתים עשויים מחמר, חורשים במחרשה אופים בפרנה (תנור מחמר) אנשים מאוד עניים אבל שמחים ומאושרים ואז הרגשנו את החיבור בנינו , שכחנו לרגע שבנו לטיול. קנינו כפתן (שמלה שלובשות הנשים). הסתובבנו כך בטיול, דיברנו בשפה שלהם. הרגשתי חיבור חזק מאוד אף על פי שלא גדלתי שם (הרגשתי שנולדתי מחדש).

צופית תשע"ו

מורה מובילה  דליה פיק

מדריכה מגן עדית