מאגר סיפורי מורשת

שמי מרי. אני משתתפת בתכנית הקשר הרב דורי. סיפורי עוסק בדרך החינוך שקיבלתי בקיבוץ.

בילדותי, גרנו בבית הילדים והיינו באים לחדר ההורים רק בין השעות 16:00 אחר הצהריים ונשארים שם עד 20:00 בערב, ואז חזרנו לישון בבית הילדים. בשעות אחר הצהריים ההורים היו איתנו בכל רגע ורגע, וזאת הייתה ההזדמנות לבלות איתם, לשחק איתם, ללמוד מהם המון דברים. היינו יושבים בחורף עם ערימה של ספרים של ציירים מפורסמים בעולם, למדנו מזה את סגנון הציור של כל צייר, וכאשר בגרנו – תמיד ידעתי לזהות מי הצייר כאשר ראיתי ציור שלו. חוץ מזה, שיחקנו במשחק בו כותבים מילה ארוכה ומתחרים בינינו מי מוציא הכי הרבה מילים מהאותיות שלה. אבא תמיד ניצח, כי הוא היה עיתונאי וידע המון מילים וככה למדתי המון מילים בעברית שלא משתמשים בהן, כגון: רף, שלחופה, לגין ועוד המון המון מילים.

ההורים שלי מאוד כיבדו אותנו כבני אדם, וחשבו – בצדק – שהכי חשוב לחנך אותנו להיות אדם סובלני, מכבד את האחר, גם אם הוא שונה ממני. ובאמת אני מרגישה שאני כזאת היום.

הזוית האישית

מרי: חשוב מאוד מאוד לכבד כל אדם, כל ילד וכל מבוגר, גם אם הוא שונה ממך, אם הוא בצבע אחר, או אם הוא מתנהג שונה, או הוא בדעה אחרת ממני. ככה תהיה לנו חברה טובה יותר, במשפחה, בין החברים, בסביבה הקרובה שלנו, במדינה ובעולם.