מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

הדרכתי במושבי עולים

שרון כרמל ויאיר
תמונת כיתתי
לאחר שהסתיימה מלחמת השחרור, החלו לעלות ארצה המוני יהודים.
תחילה הגיעו פליטי מלחמת העולם מאירופה, ניצולי השואה ואחריהם המוני יהודים מגלויות ארצות המזרח, מתימן, מסוריה, מעירק, ממצרים ועוד ארצות רבות בהן ישבו יהודים שנכספו להגיע לארץ לאחר הקמת המדינה.
המצב הכלכלי בארץ לאחר תום המלחמה היה קשה מאד. להמוני העולים שהגיעו לא היה בית לגור בו, ולא עבודה להתפרנס ממנה.
ראשוני העולים שבאו נכנסו לבתים הריקים שנותרו לאחר שתושביהם הערבים ברחו מאימת המלחמה ואלה שהגיעו לאחר מכן שוכנו בבתים ארעיים שכונו בהתאם לחומר שממנו נבנו, כמו: פחונים, בדונים וצריפים. היה גם מחסור חמור במזון ולכן התחילו להקים כפרים, מושבים לעולים החדשים בהם יוכלו לגור ולהתפרנס.
המתיישבים החדשים לא התמצאו בחקלאות ונזקקו למדריכים שילמדו אותם את רזי המקצוע. גם מצב הביטחון בישובים החדשים שהוקמו ליד גבולות המדינה היה קשה. מסתננים ערבים בעיקר מרצועת עזה היו מתגנבים בלילה וגונבים מכל הבא ליד. המתיישבים החלו לאבד ביטחון וביקשו לברוח. ראש הממשלה הראשון, דוד בן גוריון, קרא לבני הדור השני במושבים הוותיקים לעזוב את בתיהם לעבור להתגורר במושבי העולים, להדריך אותם בחקלאות, להקנות להם בטחון וללמד אותם להתארגן כמו בהתיישבות הוותיקה.
רבים מבני המושבים הוותיקים נענו לקריאתו של ראש הממשלה ועברו עם משפחותיהם להתגורר למשך שנתיים בקרב העולים, לימדו אותם להתארגן במבנה של מושב, לגדל גידולי חקלאות מודרניים ולהתפרנס בכבוד.
זה המקום להזכיר את בת כיתתי, ורדה פרידמן ז"ל, אשר הייתה מדריכה במושב פטיש. באחד הערבים השתתפה בשמחת חתונה של זוג צעיר שהתיישב במקום. בעת הריקודים בעיצומה של השמחה התגנבה למקום כנופיית מסתננים מעזה (פדאיון), זרקו רימון יד לתוך מעגל החוגגים. ורדה נפגעה ונהרגה במקום. בת עשרים ושלוש הייתה. יהי זכרה ברוך. נהג משאית שהגיע למחרת בבוקר למושב מבטחים בו הדרכתי סיפר לנו על מה שקרה. התקיימה הלווייה בכפר ויתקין בו חייתה וגדלה כל ימי חייה.
ראש הממשלה (דוד בן גוריון) התרשם מאוד מהאירוע והורה לסייע למושבים שהיו על גבול הרצועה. נבנתה גדר להגנה הוכנס חשמל לכל הבתים כשעד אז הוארו בעזרת מנורות נפט והצבא קיבל על עצמו לדאוג לאבטחת הישובים שגבלו עם רצועת עזה.
המדריכים היו מאורגנים בצוותים. בראש הצוות של כל מושב עמד מדריך חברתי, ולידו תיפקד מדריך חקלאי מקצועי. מדריכה לימדה את נשות המושב שימוש בציוד שסופק להן לבישול ותפעול הבית. היה גם צוות מורים וגננות שלימדו את הילדים והנוער במוסדות החינוך שהוקמו בכל מושב. במושבים מסוימים צורפה לצוות גם אחות רפואית שטפלה בכל התחלואים של המתיישבים. אני הדרכתי בשני מושבים. התחלתי במושב מבטחים, ליד רצועת עזה. מים היו במשורה ולכן לא ניתן לגדל ירקות בהיקף סביר.
לכן עברתי להדריך במושב אחר בנגב, שנקרא תאשור. מושב זה היווה אחד מגוש של שלושה מושבים: ברוש, תדהר ותאשור. לשם הגיע כבר מוביל המים הארצי, מים היו בשפע. המתיישבים גידלו כותנה וסלק סוכר אשר הוכנסו אז בצורה מסחרית לארץ כגידולי תעשייה. הם עסקו גם בגידול ירקות וצאן שיצא כל יום למרעה.

מילון

פידאיון
כנופיות מסתננים ערבים

ציטוטים

”המדריכה ורדה פרידמן בת 23 נהרגה במתקפה של פדאיון במושב, בזמן חתונה. יהיה זכרה ברוך!“

הקשר הרב דורי