מאגר סיפורי מורשת

שמי דינה, אני משתתפת בתכנית הקשר הרב דורי, סיפורי נוגע להקמת הישוב אשחר והתפתחותו, להלן:

אשחר (׳משעול בגליל׳, במקור) הינו יישוב קהילתי מעורב לדתיים ושאינם כאלה שהוקם בעקבות פגישה אקראית של חבורת "משוגעים" להקים יישוב בארץ ישראל. הם (המקימים) התיישבו במסעדה כל שהיא בשיקגו, ארה"ב, ורשמו את רעיון הקמת היישוב על מפית נייר. הם פנו לנציגי הסוכנות היהודית שיושבים בארה"ב, והם(נציגי הסוכנות) בלשון מאוד עדינה נתנו להם (לחבורה) להבין שהרעיון ממש מוטרף ולא מציאותי.

להלן פרסום ראשוני משנת 1986 בעיתון של ההסתדרות הציונית בארה"ב לגבי רעיון הקמת היישוב משעול בגליל:

וכאן אנו נכנסים לתמונה

בשנת 1990, אחרי שהתגוררנו עם שני ילדים בקריית אתא, הגענו למסקנה שאנחנו לא מסוגלים לגור בעיר, מהסיבה ששנינו התגוררנו באזורים כפריים ושקטים. בתור זוג צעיר, אני ויוסי בעלי רכשנו בית לפי היכולות הכלכליות שלנו בבניין רב קומות מעל אזור תעשייה, והרעש מהאזור היה בלתי נסבל – משעה מוקדמת בבוקר ועד מאוחר בערב. יוסי סיפר לחברים שלו בעבודה על כך שאנו לא מרוצים מהמגורים שלנו בקריית אתא ואחת מהחברות לעבודה, דינה ברעם מיובלים, סיפרה לו על אשחר, וכך התחיל מסע החיפושים אחרי ישוב קהילתי.

ביקרנו לראשונה באשחר בתחילת 1990 אך מעט חששנו מהיישוב הקטן, מאחר והתגוררו בו פחות מ-25 משפחות בלבד. לכן החלטנו לבדוק אפשרויות נוספות.

הישוב בתחילתו

במסגרת החיפושים שלנו הגענו למספר ישובים בגליל: מצפה נטופה, הושעיה ומורשת. לאחר התלבטויות רבות הגענו למסקנה שאשחר, שהוא ישוב מעורב לדתיים ושאינם דתיים, מתאים לנו ביותר, וחוץ מזה שזה הישוב שהיה קרוב ביותר למקום העבודה של יוסי.

בתחילת 1992 עלינו להתיישב באשחר כבר עם שלושה ילדים. באשחר התגוררו 23 משפחות שעלו מארצות הברית ומאנגליה על מנת להתיישב בארץ. היישוב היה קטן, קירח מעצים והנוף היה בתים קטנים והמון סלעים. באשחר לא היה גן, הילדים הלכו ללמוד בגן שביובלים. הוקמה תנועת נוער שנקראה "כנפי השחר" שהיו בה בתחילה כ-15 חניכים, וכשנתיים מאוחר יותר היו כ-45 חניכים.

מבנה מועדון החברים שימש אותנו גם כבית כנסת. כמעט בכל יום הופתענו לגלות שאין מים בברזים והמועצה דאגה לספק לנו מים (עוקב מים) במיכלים נגררים. גם אספקת החשמל היתה "לא משהו", ולכן היישוב חיבר אותנו לגנרטור, ובשעות מוקצבות.

תקשורת… מה זה? כאשר מרבית מערי המדינה היו מחוברות לתקשורת, באשחר היה טלפון אחד ויחיד – הטלפון הציבורי שהיה מותקן בכניסה למזכירות הישוב. במהלך היום היו נמכרים האסימונים על ידי נציגי הישוב (מזכירות) וכל ערב היה משתרך תור של תושבים כדי להתקשר למשפחותיהם. כל ערב שכזה היה הופך למפגש חברתי.

אסימונים על מנת להשתמש בטלפון

כיום אשחר מונה כ-220 בתי אב, כמעט 800 ילדים ובני נוער ואפילו זכינו לקלוט בחזרה בנים ובנות שנולדו באשחר והקימו את משפחתם באשחר.

וכאן מתחיל סיפור חיינו..

אנחנו אלון ויסקין ונועה בינג. נולדנו בשנת 2007. נולדנו לתוך קהילה מתפתחת, שיש בה מים זורמים, תקשורת בכל הבתים ואספקת חשמל סדירה. כמו כן, הוקמו פעוטונים וגני ילדים, תנועת נוער הצופים המונה כ- 70 חניכים.

לכל החולמים – אל תפחדו לחלום כי חלומות מתגשמים וההוכחה לכך – אשחר!!!

הזוית האישית

אלון: למדתי על העבר של הישוב שלי, לפני שהיה חשמל ותקשורת וחוץ מזה נהניתי להקשיב לסיפורים של דינה.

נועה: מאוד נהניתי מהתכנית, למדתי הרבה על איך שהישוב אשחר היה פעם ועל החיים של דינה.

דינה: גילוי נאות – במסגרת התחקיר וחיפוש חומרים על היישוב שלי, שלנו, גיליתי ארכיון שלם ועשיר של סיפור הקמת היישוב. נהניתי במחיצת אלון ונעה, מהאישיות שלהם ומרמת הידע שלהם בטכנולוגיה (מסתבר שיש לי הרבה מה ללמוד).