מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

הדרך מתימן לאשקלון

סבתא שושנה ונכדה מתנאל
סבתא שושנה עם מתנאל ומיכאל
כשהגענו לישראל ירדו מהמטוס ונישקנו את אדמת הקודש ונשלחנו למחנה העולים שבראש העין.

שלום, שמי שושנה (גוסון) ג'מיל, נולדתי בשנת 1942 להוריי יוסף ומזל עוזרי נולדתי בכפר ג'ביל שבתימן. יש לי ארבע אחיות שמותיהן: יונה, שמעה, שודיה, רחל ואני.

ביתנו היה בית קטן וצפוף, היו בו שלושה חדרים כולל הסלון, הסלון שימש גם  כמטבח וקצהו של הסלון היווה "חדר המקלחת" עבורנו. לא היו לנו מיטות וגם לא מזרונים. ישנו על הרצפה, הנחנו שמיכות שהיו עשויות מעור כבשים והסמרטוטים שימשו לנו ככריות. לסמרטוטים היה שימוש נוסף הם שימשו חיתולים לתינוקות. מים לא היו בבתים, את המים שאבנו בדליים מהבאר המרוחק. את הבגדים כיבסנו במי הנהר.

הגברים התפרנסו בדרך כלל מעבודה בשדות אצל השכנים הערביים. הנשים עסקו בעיקר בעבודות הבית השונות. כדי להכין לחמים הנשים היו צריכות לטחון את הקמח, לנפות אותו, להכין את העיסה, להפריש חלה ולאפות את הלחמים והפיתות. הנשים הכינו גם את התבלינים השונים בעצמן.

ביום השבת יום המנוחה, היו הגברים והבנים הולכים לבית הכנסת שבכפר לכל תפילות היום.

העלייה לישראל

עליתי מתימן לישראל בשנת 1949 כשהייתי בגיל שבע. יצאנו מהכפר בשיירות על חמורים. ארזנו את כל התכשיטים היקרים בשקים הנחנו אותם על החמורים וכיסינו אותם בחיטה ובשיבולים מ"עינא בישא" של הערבים השודדים, שארבו לנו בדרך. רכובים על חמורים הגענו לעדן. שם חיכינו למטוס שייקח אותנו לארץ הקודש. עלינו מתימן במהלך המבצע החשאי הגדול "על כנפי נשרים".

כשהגענו לישראל ירדו מהמטוס ונישקנו את אדמת הקודש. משדה התעופה נשלחנו למחנה העולים שבראש העין, הסוכנות היהודית הכשירה את המחנה הבריטי הנטוש "ראס אל–עין" לקליטת אלפי עולים. בעיקר מתימן. במקום זה. בתוך שבועות אחדים הוקם מחנה אוהלים גדול למגורי העולים, ובחלק מהמבנים הבריטיים הנטושים נפתחו מוסדות ציבוריים כמו מטבחים, מחסני ציוד, מרפאות, בית חולים, משרדים, חדרי מגורים לצוות העובדים במחנה ועוד. נוסף לאוהלים שוכנו מקצת המשפחות גם במבני המגורים הבריטיים, לעתים כמה משפחות במבנה אחד.

שמחנו מאוד שזכינו לחונן את עפרה של אדמת הקודש, אבל היו לנו קשיי התיישבות לא קלים באוהלים. רק לאחר מספר חודשים הגענו לעיר אשקלון שם למדתי בבית ספר של "אגודת ישראל". את השפה העברית הכרנו קצת מכתבי הקודש והתפילות שהם הלשון הקודש.

יד – תשמיש מצווה

כשסבי, משה ז"ל, עלה לישראל היא הביא עמו את המחווד – יד לקריאה בתורה. זהו תשמיש מצווה המשמש להצבעה על הטקסט במהלך הקריאה בספר התורה על ידי בעל הקורא. הוא נועד למנוע מהקוראים את הצורך לגעת בקלף. המחווד של סבי הוא מכסף טהור, שנעשה בעבודת יד בתימן. את המחווד קיבל סבי מסבא שלו, וכך הוא עבר ועובר מדור לדור. המחווד מאוד מיוחד. היום אנחנו, הנכדים. משתמשים בו בכל שבת בעת קריאת התורה ונזכרים באבותינו היקרים.

תמונה 1

הזוית האישית

סבתא שושנה בתכנית הקשר הרב דורי עם מתנאל יעקובי ומיכאל זרביב המתעדים את סיפורה.

מילון

יד לקריאה בתורה
היא תשמיש מצווה המשמש להצבעה על הטקסט במהלך קריאה בספר תורה על ידי בעל הקורא. היא נועדה גם למנוע מהקוראים את הצורך לגעת בקלף, דבר האסור בעקבות אחת מגזרות חכמים הקשורה לטומאה וטהרה בנוסף, אם אצבעות הקורא תיגענה בכתב, עלול הכיתוב להיפגע, היות שהקלף אינו סופג דיו, דבר העשוי לפסול זמנית את ספר התורה. היד אינה נדרשת לקריאה (ניתן להצביע על הכתב באמצעות אצבע או לא להצביע כלל), אך השימוש בה הוא נפוץ.

מבצע על כנפי נשרים
הוא כינוי למבצע העלאתם של יהודי תימן ויהודי עדן לארץ ישראל כחלק מעליות חיסול גלויות בשנים 1949 ו-1950. המבצע כונה כך מתוך ספר שמות, פרק י"ט, פסוק ד': "ואשא אתכם על כנפי נשרים, ואביא אתכם אלי". המבצע כונה גם מבצע מרבד הקסמים וכן מבצע ביאת המשיח.

ציטוטים

”אני שמחה שזכיתי לחונן את עפרה של אדמת הקודש, למרות הקשיים שחווינו.“

הקשר הרב דורי