מאגר סיפורי מורשת

נולדתי בארה"ב בשנת 1943 למשפחה חילונית ללא זיקה לדת.  

ההורים שלי היו אקדמאים וסוציאליסטים, הם הצטרפו לקבוצת צעירים כמוהם שהיו ציונים, לאחר מלחמת העולם השנייה .

 

כשהייתי בת 12 אבא החליט שאנחנו מוכרחים לנסות שהייה בארץ ישראל משתי סיבות: בגלל הקושי להיות יהודים לא דתיים והחומרניות של ארה"ב . בשנת 1956 הגענו לארץ למשך שנה. בארץ אהבתי מאוד את השנה שבה למדתי בבית ספר הגימנסיה העברית בירושלים, הייתי בצופים, הייתי במלחמת קדש והסתגלתי בקלות להכל.  

כשחזרתי לארה"ב הלכתי לתנועת נוער הבונים-דרור. בשנת 1960 באתי ארצה לקורס מדריכי חו"ל בירושלים, ולקיבוץ כפר הנשיא, ולקיבוץ אורים. הייתה שנה נפלאה. חזרתי להתגורר בקליפורניה. הבנתי שעתידי בארץ, למרות זאת נרשמתי לאוניברסיטה.קיבלתי תואר של מורה לגיל הרך.

 

למזלי הכרתי בשנת 1963, בחור יהודי. נפגשנו במחנה קיץ של תנועת הנוער, במחנה קיץ של הבונים, שהשתייך לגרעין עלייה לקיבוץ גשר זיו. התאהבנו, התחתנו ועשינו עליה לארץ והתגוררנו בקיבוץ גשר הזיו.

בינתיים ההורים ואחותי עלו ארצה והקימו בית בהרצליה. כשהגעתי עם בן זוגי הרגשנו מרוצים ושמחים שכולנו התאחדנו פה ביחד. שנה לאחר מכן עלו לארץ המשפחה של בעלי.

 

לסכם את המסע הארוך למדינה שלי (לטוב או לרע) ברור לי שההחלטות שלי היו נכונות, לא יכולתי להרגיש בנוח בארה"ב וכאן קל לי לחיות כאזרחית יהודייה.   

 

"הבונים דרור היא תנועת נוער יהודית, ציונית-סוציאליסטית עולמית. התנועה הוקמה בשנת 1980 כאיחוד של שתי תנועות נוער ציוניות – הבונים, שקמה בבריטניה ופעלה בעיקר במדינות דוברות האנגלית, ודרור, ששורשיה במזרח אירופה". ( ויקיפדיה).

תשע"ו