מאגר סיפורי מורשת

סבתי לוסי סיפרה: נולדתי בארגנטינה בשנת-1941, אבל ההורים שלי נולדו בפולין והיגרו לארגנטינה ערב מלחמת העולם השנייה. כאשר הייתי בת 17 הייתי חברה בתנועת נוער, שמה "הנוער הציוני" (זו תנועה שקיימת בישראל גם כיום).

הייתי מאוד פעילה בתנועה וציונית מאוד. במסגרת פעילותי ב"נוער הציוני", הוצע לי לטוס לשליחות של שנה בישראל. מאוד רציתי לנסוע, אך לצערי הורי לא הסכימו, דבר שהעציב אותי ביותר. יחד עם זאת, מחוויה זו, יצא דבר יקר מאוד בחיי: הוזמנתי למסיבה, שם פגשתי את בעלי לעתיד וחברי לחיים, בוריס.

סבי בוריס סיפר: אני נולדתי ברוסיה בשנת 1940, אך משפחתי באה מעיירה במזרח פולין, ושמה שלידשה. עם כיבוש העיירה על ידי הנאצים, הוריי ברחו מפולין לכיוון ברית המועצות, והשאירו אחריהם את כל משפחתם. בברית המועצות, הם נעו מזרחה במשך שנים. תחילה הגיעו לרוסיה (שם כאמור אני נולדתי), אך תוך זמן קצר ברחנו לקזחסטאן, שם נולד אחי קרלוס. בתום המלחמה ובהיותי ילד בן 5, חזרנו לפולין אך גילינו שכל המשפחה שלנו נספתה בשואה והבנו שמקומנו אינו בפולין.

אך המסע שלנו טרם הסתיים: כמו עקורים יהודים רבים לאחר השואה, עברנו לגרמניה בחיפוש אחר חיים חדשים – שם התגוררנו במחנה פליטים. בהמשך עוד עברנו  לאיטליה [לרומא]. לבסוף, בשנת 1949, עלינו על אוניה שהשיטה אותנו לארגנטינה. בהגיענו לבואנוס איירס, הייתי בן 9 – אך לא ידעתי מילה בספרדית, שפתי הייתה יידיש ולקח זמן עד שלמדתי את שפת המקום.

שני הסבים סיפרו: התחתנו בשנת 1962, ושלוש שנים לאחר מכן נולדה בתנו הבכורה רותי. לאחר מכן נולדו שלושת בנינו – מרסלו, חוליאן ורון. הרביעי והצעיר מביניהם הוא אבא של עלמה.

בשנת 1988 היגרנו לספרד {לברצלונה} ביחד עם שלושת הבנים (בתנו רותי הייתה בוגרת, עבדה כפסיכולוגית בארגנטינה ועל כן העדיפה להישאר שם). אך רון ומרסלו נשארו רק זמן קצר יחסית בספרד. הם המשיכו לחפש את מקומם בעולם: מרסלו היגר לדנמרק [קופנהגן], שם נולדו לו 3 ילדים ושם גר גם כיום. רון מצידו, עלה לארץ כאשר הוא היה בן 17 משום שחש שמקומו בעולם הוא בארץ ישראל.

אנחנו ובננו חוליאן נשארנו בברצלונה אך לאחר 25 שנים, בוריס ואני החלטנו לממש את חלום הילדות שלנו ולעלות לישראל. כך, חשנו, נוכל להיות קרובים לאחד הילדים ומשפחתו. כיום, אנחנו גרים במודיעין קרובים מאוד לנכדות שלנו ואנחנו משמשים כסבים במשרה מלאה. המעגל נסגר.

אנחנו סבים גאים: יש לנו שבעה נכדים שדוברים שלוש שפות – ספרדית, דנית ועברית, בבואנוס איירס, בקופנהגן, ובישראל. ילדינו ונכדינו מבקרים אותנו בביתנו בישראל, ואנחנו מקפידים לטייל בעולם ודואגים לפגוש את כולם הרבה ככל שאפשר.

הזוית האישית

עלמה: אני מאוד נהניתי לעבוד עם סבא וסבתא ושמחתי שסיפרו לי יותר על חייהם. אני רוצה שיחיו עוד הרבה שנים ושיהיה להם טוב כל הזמן.

סבתא לוסי וסבא בוריס: אנחנו מרגישים גאווה גדולה על האפשרות, כסבים, להעביר לנכדים שלנו את השורשים שלנו ואת מקורותינו התרבותיים. אנו מאחלים לעלמה, שהיעילות וההבנה שגילתה במהלך פגישותינו, יהיה סימן לעתיד שלה.