מאגר סיפורי מורשת

הדרך לארץ ישראל ברכבת המשא

נולדתי במצריים בשנת 1946 באלכסנדריה סבתא שלי – רג'ינה חד הורית גרה איתנו וניהלה את משק הבית. אמא שושנה – עבדה כתופרת. אבא יצחק – ניהל חשבונות בחברה גדולה לשיווק מכשירי תקשורת וחשמל

באלכסנדריה גרנו בקהילה יהודית ליד בית הכנסת הגדול  החיים היו שקטים והיה דו-קיום. מצריים היתה נחשבת לאחת המדינות המתקדמות מבחינת כלכלית מדינית ותרבותית  בשנת 1946 אבא שלי הבין שמתחילה להיות רדיפה אחרי היהודים.

הדרכון

בעקבות עלייתם של הורי אמי ואחיה התחלנו בהכנות לעלות לארץ. כדי לרכוש דרכון היה מאוד קשה ובזכות קשרים עם השגרירות הבריטית ומתן שוחד, הצלחנו לארגן דרכון אחד לכל המשפחה.

הנסיעה ברכבת

חיפשנו דרך להגיע לארץ, הדרך הכי קצרה היתה ברכבת  מפורט-סעיד לדמשק דרך חיפה, נסעו רכבות מטענים. העזיבה היתה בשקט מבלי לספר במקומות העבודה ולשכנים.

ביוני 1947 הגענו לתחנת הרכבת בלילה בפורט-סעיד. בלילה עלינו על רכבת לביירות שאמורה להוריד סחורה בנמל חיפה.הנסיעה ערכה כ-6 עד 8 שעות, בבוקר הגענו  וחיכו לנו אחים של אמא עם סוס ועגלה

הביתה

הגענו למעלה הכרמל, שכרנו דירה במרכז הפועלים ואחר יומיים קיבלו הוריי תעודת זהות.  אבא מצא עבודה בנמל כמנהל חשבונות, ואמא חיפשה עבודה בתפירה אבל בגלל שהיא לא ידעה עברית, לא התקבלה לעבודה ונשארה בבית ללמוד עברית. עברנו לגור בכפר ויתקין בבית אימון של משפחת הורביץ, אבא עבר הכשרה חקלאית ואמא עבדה אצל רופא שניים וגם  בתפירה. אותי שלחו לגן ואחי הלך לבית הספר

בית הלוי

לאחר שישה חודשים של הכשרה נתנה לנו האפשרות לרכוש משק ובחרנו בבית הלוי, קנינו את המשק ב-150 לירות כשעוד היה חור בגרוש. כשהגענו לכפר היו 10 צריפים של הראשונים, הישוב היה מלא חולות וקוצים.

הכרזת המדינה

אחרי ארבעה חודשים, הכריזו על עצמאות מדינת ישראל התכנסו החברים במועדון ואבא שלי הביא רדיו שהבאנו מחו"ל כדי לשמוע על הכרזת המדינה. הייתה שמחה וצהלה.

הסליק

בבית שלנו היו שני חדרים כשבחדר אחד אכסנו הבריטים נשק. אחרי הכרזת המדינה, פינו את הנשק לתוך סליק באחת הגבעות במשק. לאחר הפינוי גידלנו אפרוחים בתוך החדר.

חקלאות

בתחילת הדרך עבדנו את האדמה בידיים, עם סוס ומחרשה חרשנו את השדות, נטענו עצים ועשינו גומות בטורייה והשקנו בתעלות. עם השנים התפתח ענף החקלאות ועברנו לטכנולוגיות חדשות, רכשנו טרקטור והעבודה הייתה יותר קלה.

תוצרת חקלאית

את התוצרת החקלאית היינו משווקים בעצמנו נוסעים לחדרה, טול כרם עם עגלה עמוסה בהרבה ירקות ופירות. החקלאות של היום: עם התפתחות הטכנולוגיה בחקלאות עברנו לגדל  מטעים וענפים ירוקים בחממות. היום  מעסיקים תאילנדים. התוצרת נמכרת בחו"ל.                                                                                                        .                                                                                        

הזוית האישית

משוב של החונך נועם סוויסה: "שעות של כיף להכיר את סבתא ולהבין שהיא גם הייתה ילדה שובבה ומצחיקה, היה מאוד כיף לעבוד איתה ולהבין שכל מה שיש לנו היא תוצאה של עבודה קשה מלאה סיפוק". אוהב אותך סבתא♥.

משוב של החניכה סבתא רבקה עיני: "שעות של חוויה ואיכות הזדמנות לספר חוויות ילדות ולתעד ובאותה הזדמנות להיזכר בזמנים של עבר, למדתי להכיר את נועם יותר את הכישורים שלו והבנתי כמה חשוב לספר לדורות הבאים מאיין באנו וכל מה שיש לנו זה לא משמובן מאליו". אוהבת אותך נועם♥.