מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

הדרך הביתה

לילך עם סבא צבי וסבתא דורותי
סבא צבי בעת חליבה בקיבוץ
הכבשים הראו לי את הדרך הביתה

אהבתי לארץ ישראל התחילה בקיבוץ יזרעאל. הגענו לשם בשנת 1960 כשהמדינה הייתה רק בת 12.

שמי צבי פנטנוביץ', נולדתי בדרום אפריקה בקלרקסדורפ – עיירה קטנה כמאה חמישים קילומטר מיוהנסבורג, העיר הגדולה של המדינה.

בשנת 1959 התחתנתי עם דורותי סגל ביוהנסבורג, כמה חודשים לפני שיצאנו לטיול באירופה.

תמונה 1
הסבים הגדולים (סבא רבא, סבתא רבתא) שעה אחרי החתונה

 

תמונה 2
פריז 1960: סבתא וסבא על אופניים לשניים

 

יש לנו שלושה ילדים – ישי, נעה ויונתן ושנים עשר נכדים:

ישי נשוי לסיגל, נעה נשואה ליאיר הגני ויונתן נשוי למיכל.

לישי וסיגל ארבע ילדים, ולישי עוד ילדה מנישואים ראשונים.

לנעה ויאיר שישה ילדים, לכל אחד שלושה ילדים מנישואים ראשונים וילד אחד במשותף.

ליונתן ומיכל שלוש בנות, הבכורה לילך שבזכותה הגענו למעמד זה.

תמונה 3
כל השבט (משמאל לימין) – דנה, שני, נדב, אוהד, עלמה, יזהר, טליה, שירה, לילך, עמית, יסמין וסיון

ביזרעאל, אהבתי את המקום, את הקרבה לאנשים, את הגישה לאדמה, את הזכות להשתתף בהגנה על מדינה הצעירה ואת הנוף המיוחד של עמק יזרעאל בעיקר בסתיו, כשהערפל של השחר התקפל עם זריחת השמש.

תמונה 4
יזרעאל 1962 : דורותי עם ישי, הבכור

בהתחלה לא הכל הלך חלק. אחרי שבוע בדיר הכבשים הבאנו את העדר לקיבוץ גבע בצד השני שבעמק, לטבילה נגד מחלות. כשסיימו, הוותיקים בקבוצה פנו אלי ואמרו: "אתה הצעיר בקבוצה, אתה תוביל את העדר הביתה. אל תדאג הם יודעים את הדרך. זה יהיה קל". רק עברנו את הכביש הראשי והתמונה של יזרעאל עלתה לפנינו מהגבעה ממול, העדר התחיל לדהור ואני אחריהם, זועק, צועק, מקלל ומודאג מאוד שאני אאבד את כולם ואיך אוכל לחזור לקיבוץ במצב מביש זה. אחרי חצי שעה של ריצה הגעתי למעלה נושף ונושם קשות, מצאתי את העדר, עם המשכוכית – הכבשה המובילה: כבשה לא יפה, אך חכמה מאוד ומנהיגת העדר הטבעית. היא וכל העדר ידעו איפה הבית. אני כנראה עוד לא!

תמונה 5
סבא צבי בחליבה

 

לימים כל האהבה שלנו לבית החדש באה לידי ביטוי בשיר קטן שכתבתי על המקום:

גשם ביזרעאל  / צבי פנטנוביץ

הגשם הראשון שלי כאן בא

בהפתעה

וכיסה את זיכרון הים הצורב

של הקיץ.

בחדר האוכל פיזרו נסורת

מפני הבוץ

ואני דרכתי בעדינות שמא

את הגשם הראשון שלי

בארץ ישראל

אקלקל.

 

תמונה 6
ספר על המשפחה שנכתב על ידי צבי פנטנוביץ'
תמונה 7
לילך, סבא וסבתא מחזיקים חפצים יקרים במשפחה

הזוית האישית

סבא צבי: חשבתי הרבה על הקשר הבין דורי – על זה שהכרתי את הסבים שלי רק דרך סיפורים – שמחים ועצובים – אבל תמיד דרך המסנן של המספר. והנה נפלה בדרכי, בברכה לא צפוייה, להיות חלק מקשר אמיץ וראשוני עם לילך האהובה. כמה מתוק היה הקשר – מעל כל צפייה. הזיכרונות, כביכול מצומצמים, בעצם היוו עולם ומלואו מפני שהופיעו כמראה ממשית לחלומות שלנו לעלות ארצה – להיות חלק מהנס הגדול הזה להקים מדינה עצמאית וליצור ביחד עם דורותי את השבט האהוב שלנו, היושב כה מושרש סביבנו, ומדגים לנו יום יום מה זה בית. כל זה במפגש עם לילכי. יחד עם ההדים מהקולות מסביבנו – זה היה מסע מרתק. תודה על ההזדמנות שנתתם לי!

לילך: היה לי מעניין מאוד ללמוד על העבר של הסבים שלי והיה לי כיף מאוד שהם באו כל בוקר יום שישי להיות איתי ולכתוב את הסיפור. אני מאוד מעריכה את זה ואני חושבת שהסיפור יצא מוצלח!!!

מילון

משכוכית
הכבשה המובילה

להכשיר
להכין את המקום (לסלק את החמץ לפני פסח)

ציטוטים

”היא (הכבשה) ידעה איפה הבית, אני עדיין לא!“

הקשר הרב דורי