מאגר סיפורי מורשת

עדנה יצחקי נולדה בשנת 1946 בעיר שיראז איראן  לבית משפחת שירה. היא עלתה לארץ בשנת 1957. היא משתתפת בתכנית  הקשר הרב דורי עם נכדתה איילה ומביאה את סיפורה על "הדלקה הגדולה":

סיפור שקרה למשפחתי לפני יותר מ- 50 שנה, בעיר הולדתי שיראז, כשהייתי נערה בת 15.

בת 15 בעיר שיראז באיראן

זה קרה ביום שישי, כשעתיים לפני כניסת השבת. בשעות אלו, אבי היה בבית, עוזר בהכנות לשבת. אמא היתה מודאגת מאוד מזה שאבא עוד לא הגיע. במיוחד לאור העובדה שהסביבה היתה  מוסלמית  עויינת. אבא שלי כמו בכל בוקר אחרי התפילה היה בא לאכול ארוחת בוקר והיה הולך לעבוד בחנות הבדים שהייתה לנו. ימי שישי היו ימים הכי עמוסים של העבודה, החנות תמיד הייתה מלאה עד אפס מקום.

ליד החנות של אבי הייתה חנות בדים שהבעלים שלה לא יהודי ואצלו לא היו הרבה אנשים כמו אצל אבי. המוכר הזה קינא באבי והחליט באותו היום כשעתיים לפני כניסת השבת להדליק בלון גז ליד החנות של אבי. כשאבי ראה את השריפה הוא פחד מאוד שלא יישרפו לו כל הבדים, אז הוא רץ וסגר את דלת החנות.

אבל זה היה מאוחר מידי, הוא נשאר בתוך החנות ולא יכול היה לצאת. לאבי היה חבר מאוד טוב וחבר זה היה מוסלמי, כאשר הוא ראה את השריפה וראה את אבי לכוד בפנים הוא לא ידע מה לעשות.

החבר רץ מהר לקרוא לאחי וביחד ניסו לפרוץ את הדלת האחורית של החנות. למזלנו הדלת נפרצה במהירות, אבי היה מצב ממש לא טוב, היו לו כוויות בכל חלקי גופו, פניו היו שחורות. הוא פונה במהירות לבית החולים שם הוא קיבל טיפול שהציל את חיו. זאת היתה חוויה שלא אשכח כל ימיי, חוויה זו היוותה כגורם ראשי לעליית הוריי לארץ ישראל.

הזוית האישית

עדנה יצחקי: עבורי זאת היתה חוויה גדולה לשבת ולתעד סיפור וזיכרון מהילדות. מאוד נהניתי מהמפגשים, זה גרם לי שמחה רבה. כל הכבוד לכל מי שיזם את הפרוייקט הזה.