מאגר סיפורי מורשת

שמי ליעד, אני משתתף השנה בתכנית הקשר הרב דורי ומתעד את סבתי, יהודית צבחון. שמות הוריה של סבתא יהודית: ניסים ונעימה. סבתא נולדה למשפחה בת שנים עשר ילדים, היא הבת השביעית במשפחה. סבתא ילידת שנת 1955, היא נולדה בכפר סבא. את בעלה הכירה בשנת 1978, הם נישאו בתאריך 9.4.1978. בצעירותה למדה סבתא עיצוב שיער, ובמשך שנים הייתה לה מספרה בתל אביב ולאחר מכן בכפר סבא. כשהילדים שלה גדלו מעט היא עשתה שינוי, הלכה ללמוד והתחילה לעבוד בעיריית כפר סבא, עד היום סבתא עובדת בעירייה.

לסבתא יש ארבעה ילדים: שני בנים ושתי בנות, ושמונה נכדים.

ראיון עם אימא שלי, לילך, על זכרונותיה מסבתא יהודית 

"כשהייתי קטנה מאוד אהבתי לרקוד, הייתי בחוגי בלט וג'אז. אהבתי לשחק עם חברים בגינה. כשאני הייתי קטנה לא היו הרבה מסכים, טלוויזיה ומחשבים, היינו נפגשים כל אחר הצהריים כל החברים בגינה ומשחקים יחד. זו הייתה תקופה קסומה, וכל יום חיכינו להיפגש. אהבתי גם לבלות ולטייל עם המשפחה שלי, ומאוד אהבתי לקרוא ספרים.

זיכרון הילדות שלי מאימא שלי הוא ריח של אפייה. אימא שלי מאז ומתמיד אהבה לאפות ולבשל ולארח אורחים. בכל פעם שאורחים היו מגיעים הבית היה מלא במאכלים טעימים, ואני אהבתי מאוד לעזור לה. אני זוכרת שתמיד הייתי יושבת על השיש לידה ועוזרת לה להכין עוגות, והייתי מחכה בסבלנות שנסיים בכדי שאוכל ללקק את השוקולד או הבלילה של העוגה. אימא שלי לפעמים הייתה עושה אפילו כמות גדולה יותר, רק כדי שיהיה לי מה ללקק בסוף העבודה.

הייתי ילדה שאוהבת לשחק, לרוץ, לטפס על העצים. יחד עם החברים היינו בונים מחנה בגינה, אהבתי משחקי דמיון. בנוסף, אהבתי להתגנדר ולהתקשט, אני זוכרת איך תמיד הייתי "גונבת" לאימא שלי את הנעליים שלה ומודדת, איך אהבתי להתאפר באיפור שלה. בכל יום הייתי עושה למשפחה שלי תצוגת אופנה, והייתי מחליפה מלא תלבושות. כשהייתי קטנה אימא שלי הייתה ספרית שעבדה מהבית. הייתה לה מספרה בבית, ואני זוכרת איך תמיד הייתי נכנסת עם חברות לשם והיינו משחקות בסלון יופי.

עם המשפחה שלי אהבתי לטייל. כילדה בכל יום שבת אבא שלי היה מעיר אותנו בבוקר, והיינו יוצאים לטיולים בכל הארץ. ראיתי המון נחלים, שבילים, אתרים, מפלים ומלא טבע. היינו עושים פיקניקים בטבע, כל שבוע במקום אחר. בנוסף היינו נפגשים הרבה עם המשפחה המורחבת ואוכלים ארוחות משותפות.

אני הבת השלישית במשפחה, יש לי שני אחים גדולים, ואח קטן. זוכרת שהיינו משחקים בהרבה משחקי דמיון: הקמנו בבית אוהל, נלחמנו במפלצות, שיחקנו במשחקי קופסא: טאקי, דמקה, מונופול. כילדה קטנה חלקתי חדר פעם עם אחי הגדול, אז זכור לי שהיינו משחקים יחד ועושים מלחמת כריות לפני השינה. אחר כך עברתי לחדר עם אחותי הגדולה, ואני זוכרת שהיינו מדברות ומנהלות שיחות לפני השינה, ואפילו לא הייתי יכולה להירדם אם היא לא הייתה לידי בחדר."

חייה של סבתא יהודית 

סבתא יהודית מספרת: "נולדתי בכפר סבא, בת שביעית למשפחה בת 12 ילדים. משך כל הילדות גדלתי וחייתי בכפר סבא, תחילה בבית פרטי עם חצר ענקית בשכונת קפלן, וכשהייתי נערה עברנו לגור במרכז כפר סבא, בבניין שנבנה על שטח שהיה שייך לאבא שלי. אנחנו גרנו בקומה האחרונה בבניין, והייתה לנו עליית גג ענקית, בה עשינו ארוחות משפחתיות ומסיבות.

כשאני הייתי ילדה היינו משחקים יחד בחוץ, כל הילדים מהשכונה. כל המשחקים היו בחוץ, ביחד עם החברים, לא היה חשש שנהיה בגינות ונשחק, וכך היינו מעבירים את הזמן במשחקים עד הערב. המשחקים היו משחקים של פעם, מכל דבר יצרנו משחק – שלושה מקלות, קלאס, גומי, היינו רוכבים יחד עם אופניים, משחקים תופסת ומחבואים. הייתה לי ילדות פשוטה, לא היה לנו הרבה ובטח שלא את השפע שיש היום, אבל לא הרגשנו שחסר לנו כלום, דאגו לנו ואפשרו לנו לגדול ללא פחדים וחששות. כל השכנים הכירו האחד את השני, וכולם היו שם לעזור. בתקופה שבה אני גדלתי לא היו חוגים, אבל כן הייתה תנועת הנוער העובד, שבה הייתי. השפע והאפשרויות שקיימות היום לא היו בתקופה בה אני גדלתי. אפילו נעליים היו קונים לי פעמיים בשנה, בראש השנה ובפסח. היו לי בגדים חגיגיים לשבתות ובגדים ליום יום ללכת איתם לבית הספר, חוגים לא היו משהו נפוץ. גם לא היינו צריכים את זה, העסקנו את עצמנו בחוץ, שיחקנו יחד כל השכונה, יצרנו לנו משחקים, גירויים, ומפגשים חברתיים, לא היה לנו צורך במשהו אחר.

הייתי תלמידה שאהבה ללמוד, אבל היה לי גם קצת קשה. עד כיתה ד' גרנו באזור אחד של כפר סבא, ואז עברנו למרכז העיר, ואני הרגשתי קצת "מוזרה", ולא שייכת. בתקופה הזו היה לי פחות כיף בבית הספר. גדלתי בדור שבו היה הבדל בין אנשים, והבדל ביחס בין העולים שהגיעו מארצות ערב כמו הוריי, ובין עולי אשכנז, ולעיתים התייחסו אלינו כאילו שאנחנו פחותים, והתחושה הזו לא הייתה נעימה.

כאמור, נולדתי בכפר סבא, ואת כל חיי העברתי כאן. למדתי בשלושה בתי ספר- יסודי, חטיבה ותיכון. המורים התנהגו בצורה קשוחה, הם דרשו כבוד, לפעמים היו מרביצים עם סרגל, הייתה פחות קרבה בין התלמידים למורים, הם שמרו על מרחק מאיתנו ולא יכלנו לפנות אליהם בצורה ישירה כמו היום. היו לי חברים מהכיתה שאיתם הייתי משחקת. בעיקר הייתי משחקת עם האחים שלי ועם בני הדודים שלי. אני מגיעה ממשפחה מאוד גדולה, אנחנו שנים עשר ילדים, ויש לי שתי אחיות – אחת קטנה ממני בשנה, ואחרת קטנה ממני בשנתיים, ותמיד היינו חברות טובות (עד היום). גם המשפחה המורחבת גדולה, יש לי הרבה בני ובנות דודים, וגדלנו יחד כולנו בכפר סבא, והייתי משחקת איתם והולכת אליהם בחופשות.

מאז שאני ילדה הקשר עם האחים והאחיות שלי הוא מעולה, אנחנו מאוד קרובים עד היום. היינו שנים עשר ילדים שגדלנו יחד, שיחקנו יחד, האחים הגדולים עזרנו לקטנים. מעולם לא הרגשתי לבד, תמיד היו לי את האחים שליוו ועזרו לי. גדלנו במציאות שבה משפחה זה הדבר הכי חשוב, ואלו גם ערכים שהעברתי לילדים שלי ואליכם הנכדים. יש לי אחיות שקרובות אליי בגיל ואנחנו החברות הכי טובות, ויש לי אחות שגדולה ממני בכמה שנים וכשאני הייתי ילדה היא כבר התחתנה, אז בהרבה מובנים היא גם גידלה אותי ואת האחים הקטנים יותר, ותמיד דאגה לנו, וגם היום היא משמשת כמו "אימא".

סבתא ואחיותיה בפורים

אהבתי לשחק עם האחים שלי ועם החברות שלי, בשעות הפנאי הייתי משחקת איתם בשכונה, או שהייתי עוזרת להורים שלי. לאבא שלי הייתה מכולת (הראשונה בכפר סבא), וכולנו היינו עוזרים לו, אהבתי לסדר את סחורה או לנקות. הקשר שלי עם אבא שלי היה מאוד חזק וקרוב, מאוד הייתי קשורה אליו, ולכן אהבתי להיות אתו במכולת."

סבתא עם אבא שלה

בגיל 18 סבתא לא התגייסה למרות שהיא מאוד רצתה וציפתה לכך, בגלל שאחיה הגדול נהרג במלחמה כשהייתה בת 15, הוריה לא הסכימו שהיא תתגייס. במקום להתגייס לצבא, סבתא החל לעבוד וללמוד. היא עזרה לאביה במכולת שלו, ובמקביל היא למדה עיצוב שיער. את המספרה הראשונה שלה היא פתחה בתל אביב יחד עם חברתה הטובה שולה, והעסק שלה מאוד הצליח.

את סבא הכירה סבתא דרך אחותה. לאבא של סבתא הייתה מכולת, ולמשפחה של סבא הייתה חברת הובלות, כך שבין המשפחות היה קשר עסקי. אחות של סבתא פגשה את סבא, והכירה אותו לסבתא. סבא וסבתא הכירו והתאהבו מאוד, לכן לאחר שלושה חודשים הם כבר התארסו. באפריל שנת 1977, הם התחתנו. לסבתא וסבא כאמור ארבעה ילדים. כשהם התחתנו גרו תחילה בפרדס כץ, אך כשסבתא הייתה בהריון עם אימא שלי, הם עברו לגור בכפר סבא, שם הם חיים עד היום. בבית בו גרו בכפר סבא הייתה לסבתא מספרה, והיא עבדה מהבית. כשאימא שלי ואחיה הצעיר גדלו, סבתא החליטה לעשות שינוי: היא הלכה ללמוד, והתחילה לעבוד בעיריית כפר סבא, שם היא עובדת עד היום.

סבתא שלי היא בשלנית ואופה מעולה, אין משהו שהיא לא מצליחה להכין, והכל תמיד טעים. היא הכי אוהבת לארח, ותמיד להיות מוקפת במשפחה וחברים. הכי חשוב ואכפת לה בעולם זה מהילדים ומהנכדים שלה, והיא תעשה בשבילנו הכל. לסבתא שלי מאוד חשוב מהמשפחה שלה, היא בקשר מאוד טוב וקרוב עם האחים שלה, ותמיד היא דואגת ומוכנה לעזור לכולם.

סבתא וסבא מאוד אוהבים לטייל, יש להם קבוצת חברים שאיתם הם מטיילים בארץ, הם כמעט בכל סוף שבוע בטיול אחר. סבתא גם מאוד אוהבת לטייל בחו"ל, היא וסבא ביקרו יחד בהמון מקומות. בעבודה בעירייה היא מאוד נהנית, וגם מאוד מרוצים ממנה. לאורך השנים היא התקדמה בעבודה, ולפני שנתיים גם זכתה להיות עובדת מצטיינת, עשו לכבודה טקס חגיגי.

חתונתם של סבא וסבתא

אירוע משמעותי בחייה של סבתא 

כשסבתא שלי הייתה בת 15, אחיה צבי נהרג במלחמת ההתשה. ההורים שלה קיבלו את הבשורה בצורה ממש קשה, והיה להם לא פשוט להמשיך הלאה לאחר מותו.

לקראת גיל 18 סבתא קיבלה צו גיוס לצה"ל. כבר היה לה תאריך גיוס, והיא ממש התרגשה וחיכתה לזה, זו הייתה עבורה חוויה והרפתקה, היא ציפתה לזה ורצתה לחוות שירות צבאי. להוריה זה היה קשה ומאוד לא פשוט עבורם לאפשר לה להתגייס. יום הגיוס שלה הגיע, והיא והוריה נסעו ללשכת הגיוס. הכל כבר היה מוכן, היא הגיעה עם תיק וכל הציוד הדרוש, ועמדו להעלות אותה לאוטובוס. אלא שאז אימא שלה שינתה את דעתה, והחליטה שהיא אינה מסכימה בשום אופן שהבת שלה תתגייס, לאחר שאיבדה את הבן שלה. כך יצא שהורידו את סבתא מהאוטובוס, ובסופו של דבר היא לא התגייסה. סבתא מאוד התבאסה כמובן, כי היא חיכתה ליום הזה. מצד שני היא הבינה את הוריה, ואת הקושי שלהם לשחרר אותה לאחר מה שעברו.

משחק ילדותה של סבתא 

כשסבתא שלי הייתה קטנה, היא הכי אהבה לשחק בקלאס. כיצד משחקים במשחק: על המדרכה מציירים מספרים מ 1-10, בצורה כזו שהספרה 1 מופיעה ראשונה בטור, אחריה הספרות 2,3 באותה השורה, ומעליהן הספרה 4 בשורה לבד, כך ממשיכים עד הספרה 10, כך שיש שורה עם ספרה אחת ושורה עם שתי ספרות. זורקים אבן לכיוון הספרות ואז צריך לקפוץ בכדי לאסוף את האבן. הקפיצה היא פעם על רגל אחת – על הספרות שמופיעות לבדן בשורה, וקפיצה על שתי הרגליים בשורה בה ישנן שתי ספרות. לאחר שאספנו את האבן, צריך לחזור חזרה באותה הדרך עד לספרה 1.

געגוע של סבתא 

שאלתי את סבתא שלי למה היא מתגעגעת, והיא סיפרה שהיא בעיקר מתגעגעת בתקופה שהייתה ילדה, ולשכונה בה גדלה. שכונה שבה כולם הכירו את כולם, לא פחדו להיות בחוץ ולשחק, תמיד היה ממי לבקש עזרה אם נגמר החלב או הסוכר. זו הייתה תקופה אחרת בה הבתים היו פתוחים בפני כולם, אף אחד לא הרגיש צורך לנעול את הדלת, וכולם הרגישו כמו משפחה אחת גדולה. היום אנשים פחות נפגשים בחוץ בשכונה, ולא תמיד מכירים או רואים את השכנים לאורך היום.

סבתא שלי גדלה בשכונה בכפר סבא, והיה להם בית גדול עם מלא שטח ומרחבים, היא כאמור גדלה במשפחה מרובת ילדים (12), ואת מרבית ילדותה העבירה עם אחיה ואחיותיה וגם לזה היא מתגעגעת.

סבתא יהודית מספרת לליעד על יום חתונתה: 

הזוית האישית

ליעד: היה לי כיף ללמוד ולהכיר את סיפור חייה של סבתא יהודית. אני מרגיש שלמדתי עליה הרבה, בעיקר על הילדות שלה, ולמדתי על פרטים ואירועים שלא ידעתי עליהם. אהבתי את המפגשים שהיו לי עם סבתא, ואת העובדה שיש לנו משימה משותפת ביחד.

סבתא יהודית: מאוד אהבתי להיפגש ולדבר עם ליעד ולספר לו על עצמי. אהבתי לענות על השאלות שלו, ולהכיר לו צדדים וסיפורים עליי שהוא לא ידע או שמע. אהבתי לספר לו, ותוך כדי להיזכר בילדות שלי, בהורים שלי ובבית בו גדלתי. במיוחד בתקופה הזו, בה מפגשים עם הנכדים היו עלולים לסכן אותנו המבוגרים, אהבתי שיש לי זמן עם ליעד הנכד האהוב שלי, מפגשים שהם שלנו גם אם זה דרך הטלפון, שכן לא תמיד יכלנו להיפגש פנים אל פנים.