מאגר סיפורי מורשת

שמי אורי, אני משתתף בתכנית הקשר הרב דורי, במפגשים סבתי סיפרה לי את סיפורה:

"שמי הוא ציפורה ונולדתי בשנת 1949 במעברת עולים בחדרה, לאחר שהורי ניצולי שואה הגיעו לארץ ושוכנו באוהלים. מאחר ולא יכלו לקחת תינוקת לאוהל לאחר לידה השאירו אותי בבית התינוקות במשך חצי שנה, כאשר ההורים באים לבקר מדי יום.

באותה תקופה קיבלו ההורים דירה בקריית ים ג' ועברנו לשם. קריית ים הייתה כמה רחובות, מרכז חנויות קטן והמון חולות מסביב ללא כבישים וגידלנו בחצר תרנגולות, ירקות ופירות. התחנכתי בקריית ים. בגן הילדים לאחר מכן נבנה בית הספר הראשון בתוך דיונות של חול. כל בוקר הלכתי לבית הספר כאשר אני שוקעת בחול עד המותניים.

מאז התפתחה עוד שכונה בקריית ים כאשר אבי היה אחד ממקימייה. כעבור כמה שנים נבנה גם בית ספר תיכון שאותו סיימתי בכיתה י"ב. באותה תקופה כפה עלי אבי להמשיך וללמוד הוראה (דבר שלא רציתי בכלל)  זה היה  מאוד חשוב לאבי מפני שבהיותו נער בעירה בפולין, אחותו מאוד רצתה ללמוד הוראה ולא היו אפשרויות כלכליות לכך ולכן הוא התנדב לנסוע להונגריה כדי לעבוד ולשלוח כסף לאחותו כדי שתלמד הוראה.

לאחר שנתיים כשחזר הוא מצא את העיירה שרופה לחלוטין ללא תושבים, אחרי שהגרמנים פלשו לעיירה והשמידו את כולם. אבי נשאר ערירי ללא משפחה. מאז החלום שלו היה שאם הוא יזכה לבת הוא יגשים את חלומו בכך שהיא תלמד הוראה.

בלי חשק גדול עשיתי זאת ולמזלי לאחר מכן הוצע לי לפתוח כיתת אולפן למבוגרים ראשונה בקריית ים וקיבלתי אותה (את ההצעה) בחפץ לב (מכיוון שלעבוד עם ילדים לא רציתי). נהניתי מהעבודה ומההוראה באולפן לכתות מבוגרים, במשך 40 שנה, וכך גם אבי הגשים את חלומו ואני מצאתי את מקומי בחיים בהנאה גדולה.

הזוית האישית

אורי מתעד את סיפורה של סבתא ציפורה סבג במסגרת תכנית הקשר הרב דורי.