מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

הגשמת החלום הציוני ואהבת השפה העברית

רומי ואני בחדר מחשבים
בני משפחתי במסיבת בת המצווה שלי
חבלי הקליטה בארץ והקמת משפחה לתפארת

שמי כרמלה סלמן, נולדתי בעיר כרכוך שבצפון עירק בשנת 1948. בגיל 3 עליתי לארץ יחד עם הוריי, סלימה ועבד חיים ג'אן, ומשפחתי המורחבת. העיר כרכוך שוכנת על הגבול עם טורקיה והוריי שלטו גם בשפה הטורקית. רק בשנת 1951 התירו להם לעלות לארץ ישראל וזאת תחת תנאים והגבלות מחמירות.

השם המקורי שניתן לי על ידי הוריי הוא ג’ולייט. את השם כרמלה קיבלתי על ידי המורה בכיתה א’. באותה תקופה עולים רבים נאלצו לקבל שמות חדשים עבריים על מנת להפוך לחלק מכור ההיתוך במדינה הצעירה ששאפה ליצור אחידות בין העולים, כך גם אני זכיתי לשם עברי.

בטרם עלייתנו לארץ, נעצר דודי יוסף בגלל פעילותו בתנועה הציונית שפעלה במחתרת להעלאת יהודים לישראל. סבתי, מסעודה צ'מצ'לי, שהייתה אישה מוכשרת ביותר – היא הצטיינה בקשרים וכישורים חברתיים ויכולת להיות מובילה בקהילה, הייתה גם מיילדת ומסייעת בריפוי שברים ונקעים ועזרה ככל יכולתה לאחרים. היו לה קשרים טובים עם השכנים הערבים ובשל כך הצליחה להביא לשחרורו של דודי, כך היא הצליחה לשחרר אותו ולהוציאו לחופשי. גם לאבי עבד חיים הייתה חוויה לא נעימה, כאשר הוא אולץ להתגייס לצבא העירקי ושם הוא נלקח בשבי, וכאשר שוחרר, סבתי חגגה את שחרורו ברוב פאר והדר.

סבתי מסעודה צ'מצ'לי

תמונה 1

אחרי שני האירועים האלו שפגעו במשפחתי ההחלטה לעזוב את עיראק הפכה לדחופה ונחושה יותר. שניים מאחיה של אמי יוסף ויצחק עלו באופן לא לגאלי לפני המשפחה, הם הועלו על ידי המחתרת הציונית שפעלה בעיראק שהעלתה בעיקר צעירים לארץ. יצחק היה נער כשהתקבל לקיבוץ יגור ושם התמחה בנגרות, מיומנות שעזרה לו בהמשך. הוא עזב את הארץ והקים מפעלים לייצור ריהוט משרדי בקנדה.

העלייה וההגעה לארץ מעיראק הייתה מלווה בקשיים רבים. נאסר עלינו לקחת כל תכשיט או דבר יקר ערך, אלא רק מזוודה אחת עשויה מפח ובתוכה ציוד לבוש והנעלה. מהטיסה באווירון לא זכור לי מאומה, אלא רק  הנסיעה במשאית כשכולנו יושבים איש איש על מזוודתו וכך הגענו לשער העלייה .לאחר מכן הגענו ישר למעברת רמתיים. כאן התחלנו את חבלי הקליטה הראשונים שהדגישו היטב את תחושת "החלום ושברו". במעברה התנאים היו קשים מאד. גרנו באוהלים שעפו מעל ראשנו בימים של רוח, גשם וסופה. זכור לי בתור ילדה צעירה את ההליכה בשבתות לביקור בבית סבי שכבר גר בהרצליה העיר. זכורים לי עצי האקליפטוס והריח הנפלא שלהם שליווה אותנו בדרך לביקור הסבא. שנים רבות תמונת נוף זו וריח העצים היו מראות ילדותי . המזון היה במשורה מתוקצב לפי מספר הנפשות במשפחה. , עד שסבי רכש בית בעיר הרצליה ושיכן בו את כל ילדיו ונכדיו גם בעיראק חיינו בביתו של הסבא והסבתא כמו בחמולה.

אמי סלימה מדליקה נר לכבוד חתן הבר מצווה של האחיין 

תמונה 2

למדתי בבית ספר "ברנר" שהיה קרוב לביתי, מקצועות הלימוד היו די מגוונים כמו שיעורי מוזיקה חקלאות ונגרות. למדנו עד כיתה ח, בסוף שנה זו היה עלינו להיבחן במבחן שנקרא סקר, כתנאי להירשם לבית ספר תיכון. לשמחתי ולשמחת הורי עברתי מבחן זה, ונרשמתי לתיכון "הראשונים". הוריי שמחו מאוד מפני שערך הלימודים חשוב היה כחלק מהחינוך שקיבלנו בבית ובכלל מאפיין את יוצאי העדה העירקית לרכוש השכלה ולהתקדם.

בסיום  לימודי בתיכון הראשונים התחלתי את לימודי התואר הראשון בספרות עברית ובפילוסופיה כללית באוניברסיטת תל אביב , דבר שהקנה לי את תעודת ההוראה והרישיון ללמד. מילדות אהבתי את מקצוע ההוראה, ורציתי להיות מורה. וכבר בהיותי סטודנטית התחלתי ללמד כממלאת מקום, בבית ספר "ויצמן" בהרצליה. התחלתי ללמד באופן קבוע בתיכון "מוסינזון" בהוד השרון, בתחילה באולפן שאליו הגיעו עולים חדשים מטורקיה מאיראן ומדרום אמריקה. כשקיבלתי את רישיון ההוראה התחלתי ללמד ספרות והבעה במשך 33 שנה.

בצעירותי עם דודי נחום

תמונה 3

נישאתי לשמואל בעלי שהיה עובד סוציאלי בתעשייה צבאית.

אני ובעלי שמואל

תמונה 4

ילדינו: אורטל ואיתי היקרים בחרו כל אחד במקצוע שונה :אורטל בחרה בהוראה ואיתי במשפטים והם ועושים חייל בעבודתם.

ילדיי אורטל ואיתי

תמונה 5

כשנולדו נכדיי המקסימים פרשתי לגמלאות פרישה מוקדמת ועשיתי "הסבה" מקצועית לסבתא במשרה מלאה. כל זאת מתוך אהבה וחשיבות העניין.

עם נכדיי המקסימים, בהם רומי ואני בברלין (משמאל)

תמונה 6

כיום אני נהנית מאוד מהפרישה, אני מתנדבת ב "ויצו" בהרצליה פיתוח, במשך חמש שנים ניהלתי שם אולפן לעולים חדשים מצרפת, בעיקר אוכלוסייה מבוגרת. לימדתי את הנחלת הלשון העברית, סייעתי לעולים חדשים להתאקלם ולהכיר את השפה והתרבות בארץ ושמחתי להיות חלק מזה. בנוסף, התקיים פרויקט של בוקר תרבות לנשים ודאגתי להרצאות והעשרה בדגש על העצמת נשים. היום אני יוצאת לטיולים בארץ ובעולם ומשתתפת בפעילויות חברתיות שונות.

הזוית האישית

כרמלה: נפלה בחלקי הזכות להשתתף ולחלוק עם נכדתי המדהימה רומי את סיפור חיי, ומקווה שבעוד עשרות שנים רומי תלך עם נכדיה  לבית התפוצות ותחשוף שם סיפור חיים של יוצאת עיראק שנקשרה בכל מאודה ונפשה למדינת ישראל.

רומי :נהניתי להשתתף בתכנית הקשר הרב דורי עם סבתא, להקשיב לסיפורי הילדות שלה וללמוד ממנה, להכיר עוד פרטים ועובדות על המשפחה, לעבוד בחדר המחשבים ולתעד את סיפורי המשפחה.

מילון

כור היתוך
מדיניות שהנהיג דוד בן גוריון בשנים הראשונות של מדינת ישראל לעצב את דמות ה"צבר". כור היתוך הוא ביטוי מטפורי לתהליך שינוי בו חברות הטרוגניות המורכבות מאנשים מרקעים תרבותיים, חברתיים, אתניים ודתיים שונים הופכות יותר הומוגניות על ידי חיים זה לצד זה ואימוץ מאפיינים תרבותיים שונים. תהליך זה מכונה גם "הטמעה תרבותית". (ויקיפדיה)

ציטוטים

”זכורים לי עצי האקליפטוס והריח הנפלא שלהם שליווה אותנו בדרך לביקור הסבא“

הקשר הרב דורי