מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

הגשמות

איתמר ועמוס גולדברג
ילדותי בתקופת קום המדינה
מסלול ההגשמות בחיי סבי עמוס גולדברג

הגשמת החזון הציוני
אבי ואמי עלו ארצה ב 1925 במסגרת העלייה הרביעית.  (גל העליה הגדול בשנים 1924-1931).
סבי מצד אבי, היה סופר סתם: כותב ספרי קודש. אבי למד ב"חדר", כך כינו את חדר הכיתה בו למדו תורה בנים בלבד. אח"כ התחנך בבית ספר יהודי ציוני. בגיל  19 עלה לארץ במסגרת הפועל המזרחי- תנועה ציונית.
אמי הייתה אחת משתי בנותיו של סוחר בדים מהעיירה סוקולקה ליד העיר ביאליסטוק שבפולין. היא התחנכה במסגרת יהודית. אמי ואבי בעלותם ארצה השפה העברית הייתה שגורה בפיהם. הם הכירו בארץ, ונשאו כאן.
 
אבי הותיר מאחוריו בעיר קרקוב משפחה ענפה: הורים, שלוש אחיות, ושני אחים. אמי יחד עם אחותה הצעירה עלו/ ברחו לארץ לאחר שחוו בילדותן פוגרום בביתן. (טרור של הרס, ביזה, ופגיעה בנפש.) דבר שהשאיר את חותמו עליהן לאורך כל חייהן. אימן נפטרה, אביהן נישא בשנית ועלה לארץ עם משפחתו זמן קצר לפני מלחמת העולם השנייה ב-1939.   הורי הכירו בארץ ונשאו כאן. הם הגשימו את שאיפתם לעלות לא"י כדי להקים בה את ביתם.
 

תמונה 1

 
געגועים למשפחה בגולה
הקשר עם משפחתו של אבי נשמר באמצעות חליפת מכתבים תדירה. סבי כתב בעברית וסבתי השלימה ביידיש: השפה שהשתמשו בה היהודים באירופה. הם תמיד דחקו בהורי שישלחו תמונות מהארץ לאחר שנולדו נכדיהם: אחותי ואני. 
 
לצורך זה, בני המשפחה היו לובשים את מיטב בגדיהם והולכים לחנות הצלם אשר השתמש בעמודי תאורה ובמצלמה ענקית, בה כוון את העדשה כשהוא עוטה על ראשו "טלית" שחורה. לאחר כשבוע קבלנו את התמונות ושלחנו לפולין עם המכתב (שהגיע למענו אחרי כחודש).
 
 

תמונה 2

 
אחיו הצעיר של אבי הצליח לברוח מפולין בטרם נכבשה על ידי הגרמנים. הוריו של אבי נרצחו יחד עם יהודים רבים ברצח המוני מחוץ לעיר. שתי אחיותיו (אווה ומניה) ואחיו (ברוך)נעלמו וכנראה נספו בשואה. לאווה היו שני ילדים שכנראה גם הם נספו בשואה. אחות אחת (אלה) ניצלה לאחר שנשאה לפרופסור שלה, הנוצרי, שהחביא אותה במשך המלחמה.
תמונה 3
 
זיכרונות מחוויות ילדות
גן הילדים, זכור לי כאולם עם הרבה שולחנות עץ צבועים בצבעים שונים. בחצר המשחקים היה ארגז חול גדול ומחוצה לו מבני מכונית, קטר עם קרונות פתוחים עשויים עץ מלא, כבדים שלא ניתן להזיזם וצבועים בגוונים שונים. בנוסף היו שתי נדנדות אף הן עשויות עץ ומחוברות לבסיס מתכת. לא היו מתקני טיפוס, גלישה וזחילה שהתאפשרו עם כניסת החומרים הפלסטיים השונים בגוונים צבעוניים .בתקופת ילדותנו לא היו חוגים. אנו הילדים, בילינו את רוב שעות אחר הצהריים במשחקי תופסת, מחבואים, עמודו, קלס-בעיקר בנות ובלורות/ג'ולות בעיקר בנים. טיפסנו על עצים, לא אחת נפלנו ונפצענו. יותר מאוחר התמקדנו בכדורגל, כדור- הקפה, הדומה לבייסבול האמריקאי וגם מחניים, בעיקר במגרש בית הספר. בימים  גשומים התכנסנו בחדרי מדרגות ושחקנו משחקי קופסה וחמש אבנים.
 
  
תמונה 4
 
 
רוב הבתים בערים היו בני שלוש קומות ומעט בני ארבע קומות, ללא מעליות. העלייה לקומות הגבוהות הייתה כרוכה במאמץ, בפרט עבור עקרות הבית שנשאו חומרי מזון ואספקה מידי יום. החלבנים שסיפקו את החלב לבית הצרכנים הקלו בכך מעט.  הם היו מביאים כדי חלב גדולים לקצה הרחובות בהם חילקו את החלב. מכדים אלה מזגו את החלב לכדים קטנים  על מנת שיוכלו לשאתם בעלותם במדרגות. לכל סיר של דייר מזגו את כמות החלב שצרך לפי רבעי ליטר שסומנו בכדים. החלבן מזג חלב, על פי כמות הכסף שהיה בסיר, הממוקם באשנב הצמוד לדלת הכניסה, או על הרצפה לי הדלת. איש לא חשש שכספו ייגנב! את הסירים היו סוגרים עם מכסים כדי למנוע את חשיפת החלב לחתולים. עבודת החלבנים הייתה קשה ומפרכת. הם החלו את עבודתם באמצע הלילה, כדי שהחלב  יהיה בידי הדיירים בתחילת היום ולא יתקלקל בחום הצהריים, בפרט בקיץ. מקררים חשמליים כמעט ולא היו, עקב מחירם היקר. ידם של רוב התושבים לא הייתה משגת לרכוש מקרר כזה. בכל בית היה "ארגז קרח" הארגז היה בנוי בצורת ארון קטן עשוי פח מגולוון מבפנים ומבחוץ ובתווך מילוי של לוחות שעם שהוא חומר בידוד השומר על הקור. בחלק העליון היה תא לקרח, ומתחתיו תא לשמירת מוצרי המזון. "אוטו הקרח" היה מגיע מידי יום. אנו, הילדים קנינו את גוש הקרח אשר נחתך למידה  באמצעות דוקרן מבלוק קרח ארוך. את הגוש נשאנו במהירות אל ארגז הקרח כשהוא עטוף במגבת כדי שלא לצרוב את הידיים. היה עלינו לפנות את המים מהקרח של אתמול שהפשיר והצטבר במיכל אשר בתחתית ארגז הקרח.
 
גם נפט היה מצרך מאוד שימושי שהיה מסופק מעגלה רתומה לסוס, עליה היה צמוד מיכל הנפט, ממנו המוכר היה מוזג לבקבוקי הצרכנים שנשאו אותם לבתיהם. הצרכנים חיכו שהעגלה תגיע ליד ביתם. הנפט שימש להסקת הפרימוסים, הפתיליות עליהם בישלו וכן את דודי המים המוצבים ליד האמבט בחדר האמבטיה. תנועת העגלות בחיפה הייתה בעייתית בשל המבנה הטופוגרפי של העיר. גודל מכלי הנפט על העגלות נקבע על פי יכולת הסוסים למשוך את המשא במעלה הרחובות.
 
חיים בצל המנדט הבריטי ומלחמת השחרור
במשך כל תקופת ילדותי חייתי בצלו של שלטון המנדט הבריטי. היישוב, באמצעות המחתרות: "ההגנה", "אצל" , ו "לחי", עשה פעולות כנגד הבריטים, אשר פעלו למניעת עלייתם של יהודים לא"י, ונלחם בכנופיות הערבים שניסו להשליט טרור נגד היהודים ולגרום לעזיבתם את הארץ.
היה ויכוח בין המחתרות על דרך הפעולה נגד הבריטים בעוד ש "אצל" ו "לחי" דגלו בפעולות מלחמתיות, ה"הגנה" אימצה בעיקר את דרך ההתנגדות הפסיבית וארגון הפגנות רבות משתתפים. כתוצאה מההתנקשות של ה"אצל" בג'יפ שנסע ברחובות והתריע על כניסת ה "עוצר" לתוקף, גורשנו מבתינו בגלל חשד של הבריטים כי המוקש הופעל מחדר המדרגות שלנו. שכנו אותנו ומשפחות נוספות ,בכיתות בי"ס.  "עוצר" משמעותו. איסור יציאה מהבית. בדרך כלל מרדת החשכה עד הבוקר. במקרים שהבריטים הענישו את כלל הציבור, ה"עוצר נמשך מספר ימים ושיבש את חיינו.
מה שהותיר עלי רושם עז, הייתה נפילתו של בן שכננו ב"ליל הגשרים". השכנים המשיכו להפעיל את בית המרקחת כדי שאבלם לא יתגלה ע"י הבריטים שיעטו עליהם כדי לחוקרם. בתקופת מלחמת השחרור, פינינו את ביה"ס, כדי לאפשר קליטת מפונים מיישובי ספר  ישובים בקו החזית. אנו עברנו ללמוד אחה"צ בבניין בי"ס אחר. בתקופת המנדט הבריטי החל משנת 1939 התחוללה מלחמת העולם השנייה. נאלצנו כמעט מדי יום, עם השמע האזעקה, לרדת למקלטים בעת שמטוסי האויב האיטלקיים הפציצו בעיקר את מיכלי הנפט, בתי הזיקוק ובסיסי הצבא הצמודים לעיר. ההפצצות התרחשו בעיקר בלילה.
 
ב – כט' (29 ) בנובמבר 1947 התקיימה באו"ם הצבעה על חלוקת ארץ ישראל, בחצות, נצמדנו "לארגז" הרדיו ועקבנו אחר ההצבעה. 33 מדינות הצביעו בעד,  13 נגד, 10 נמנעו. בכך נתנה מדינה ליהודים. למחרת תקפו הערבים והחלה מלחמת העצמאות. את חגיגת בר המצווה שלי קיימנו מיד לאחר שחרור חיפה. כל המקורבים של הורי הגיעו ממקומות שונים בארץ בשוך הקרבות. אני זכיתי להעשיר את ספרייתי משום שמתנת ספר הייתה מתנה מקובלת בתקופה זו.
 
הגשמה בגיל הנעורים
בנערותי, פעילותי החברתית הייתה תחילה במסגרת תנועת נוער ואחר כך במסגרת בית ספרית בני הנעורים השתייכו אז לאחת מתנועות הנוער:  "השומר הצעיר", "הנוער העובד", "מחנות העולים" "הצופים" ו"בני-עקיבא". למעט הצופים, תנועות הנוער היו מסונפות למפלגות פוליטיות. תנועות הנוער הכינו את הנערים ל"הגשמה". הכוונה להגשים אורח חיים קיבוצי על מנת שבבוא העת יצטרפו כ"גרעין"- שכבה של התנועה לקיבוץ קיים, או יחד עם "גרעינים נוספים יקימו קיבוץ חדש. תנועת הצופים התמקדה בעיקר בהקניית ערכים חברתיים ומחנאות, אך חבריה הקימו גם מספר קיבוצים.
 
גדנ"ע וצבא
במסגרת ביה"ס המקצועי התיכוני בו למדתי הוקדש זמן להכשרה טרום צבאית. למדנו שימוש בנשק  ו"שדאות" , עשינו מסעות רגליים בארץ, בעיקר בערבה וגם מחנות במתכונת צבאית. כבוגר בי"ס מקצועי, הוצבתי בצבא בחיל חימוש. בתקופת שרות החובה השתתפתי במלחמת "קדש"/סיני. במלחמות אחרות, השתתפתי במסגרת שרות מילואים. שירתתי כחודש בשנה במוצבי החרמון, לפי בקשת יחידתי עד גיל 56.
תמונה 5
 
הגשמה מקצועית
אבי, כבעל מקצוע עצמאי, מאז עלותו ארצה, דגל בלימוד והכשרה מקצועית. הוא הותיר לי את בחירת מסלול הלימודים. לאחר שהתנסיתי בלימודים תיכוניים רגילים בחרתי לעבור לבי"ס מקצועי,  אליו חזרתי כמורה במשרה חלקית בתקופת לימודי בטכניון. לפני כן, לאחר שחרורי מהצבא, הייתי בין מייסדי החינוך הקדם מקצועי, עבורו ערכתי את תכנית הלימודים. הוכשרתי תוך זמן קצר כמורה. לאחר מכן הפעלתי ולימדתי את הכיתה המקצועית הראשונה בטירת הכרמל.  בתום לימודי ההנדסה בטכניון הגשמתי את שאיפתי המקצועית. במסגרת עבודתי, ביקרתי ושהיתי בארצות רבות ברחבי העולם. נפגשתי בתרבויות שונות והגעתי למסקנה שהמקום הטוב ביותר לחיות בו הוא מדינת ישראל. 
 

הגשמת תרבות הספורט שעברה מדור לדור

הנטייה לעסוק בספורט עוברת במשפחתנו בתורשה. אנו מגשימים את רצוננו בתחום זה. אבי היה ספורטאי. הוא שחק כדורגל בקבוצה יהודית בקרקוב שבפולין.

גם אני הייתי להוט לעסוק בספורט. בילדותי שחקנו כדורגל ברחוב ליד הבית עם כדור טניס. במסגרת התיכון עסקתי והצטיינתי בכדורסל ובאתלטיקה קלה. במקביל, שיחקתי כדורגל בקבוצת הנוער של מכבי חיפה. גם היום, בגילי המתקדם אני ממשיך לעסוק בספורט.

בני גיל, אבא של איתמר, עוסק רבות בספורט. רוכב על אופניים, רץ למרחקים ארוכים, רץ בתחרויות רבות כמו מרתונים ובעבר גם צלחנו יחד את הכנרת.

איתמר מרבה לעסוק בספורט. הוא משלב תמיד מספר חוגי ספורט: אומנויות לחימה, כדורגל, שחיה, כדוריד, טניס ועוד.

תמונה 6

אני התמקדתי בספורט וכדורגל

המסר שלי להגשמה

מיום הולדנו כל אחד מאתנו, ניחן באופי שונה החופן בחובו, כישורים מאווים ומשיכה לנושאים רוחניים ופיזיים שונים. כל אלה מנחים כל אחד מאתנו לאורך חיינו, עבור מתקופת הילדות, הנערות, הבחרות ועד הבגרות וההזדקנות. בכל תחום שאנו אוהבים לעסוק בו שאיפותינו הן להצטיין ולהגשים את המטרות שאנו מציבים לעצמנו.

איננו פועלים לבדנו בחלל ריק, אלא כחלק מחברה המאפיינת את גילנו ומתאימה לנו בפעילות משותפת בתחומים רבים. זה בא לידי ביטוי בכיתות הגן, בכיתות בית הספר, בצבא ובקבוצות ייחודיות כגון ספורט, מוזיקה וכו'.

בדרך להגשמת שאיפותינו אנו מתחרים באחרים בעלי שאיפות דומות. בתחרות צריך לדעת לנצח ולהפסיד תוך שמירת כבודו של היריב, וזאת בכל תחומי החיים.

כדי ליהנות מחיינו, מוטב לנו לעסוק למחייתנו בדברים המעניינים אותנו ומקנים לנו סיפוק בעבודתנו. לשם כך עלינו להתמקד בנושאים אליהם אנו נמשכים. ככל שנקדים להכיר את מרחב הנושאים, נדע לברור מתוכם את אלה המעניינים אותנו ביותר., חשוב לחלק בצורה נאותה את הזמן המוקדש ללימוד וזה המוקדש לתחביבים המצויים.. בין היתר בצורה מוגזמת ולא תמיד ראויה… בטלפון, המצוי בידי כל תלמיד.

בשיתוף עם נכדינו, הבאנו מקצת מזיכרונות עברנו, בעיקר אלה שהרשימו, רגשו וגרמו לנו סיפוק ביותר. היכולת שלנו להתמודד ולהגשים מטרות, נטועה באהבתם של קודמנו בשושלת הדורות, המדרבנת אותנו להתמקד בנחישות בהגשמת מטרותינו.

תמונה 7 

קישור לסרטון – הגשמות

מורה מובילה – שלומית דהן

תשע"ו

מילון

המנדט הבריטי
המנדט הבריטי מטעם חבר הלאומים על פלשתינה (א"ימשמעו,, ייפוי כוח שהוענק לבריטניה בין היתר, על מנת לסייע ליישוב היהודים ולהבטיח את הקמת בית לאומי לעם היהודי בארץ ישראל, ברוח הצהרת בלפור ועל פי הנאמר בכתב המנדט. הבריטים שלטו בארץ ישראל (פלשתינה) בין קיץ 1917 למאי 1948.

מלחמת השחרור
עימות צבאי שהתנהל בין היישוב היהודי בארץ ישראל, ולאחר מכן מדינת ישראל, לבין ערביי ארץ ישראל וחלק ממדינות ערב שניסו למנוע בכוח את יישומה של החלטת החלוקה של עצרת האומות המאוחדות, ואת הקמת מדינה יהודית (לצד מדינה ערבית) בשטח ארץ ישראל המנדטורית.

מחתרות
במאה ה-20, לפני הקמת מדינת ישראל היו קיימים בארץ ישראל ארגונים צבאיים יהודיים ציוניים. ביניהם ניתן למצוא את הארגונים הבאים: ניל"י, השומר, ההגנה, אצ"ל, לח"י ועוד.

ליל הגשרים
כינויה של פעולה מתואמת של הפלמ"ח, במסגרת תנועת המרי העברי, בליל י"ט בסיוון תש"ו (הלילה שבין 16 ל-17 ביוני 1946), שבמהלכה הותקפו בו זמנית אחד עשר גשרים בכל גבולות ארץ ישראל.

ציטוטים

”הגשמת שאיפותינו נטועה באהבת קודמינו בשושלת הדורות, המדרבנת אותנו להתמקד בנחישות והתמדה בדרך להגשמת מטרותינו.“

”בדרך להגשמת שאיפותינו עלינו להקפיד לשמור על כבודו של האחר.“

הקשר הרב דורי