מאגר סיפורי מורשת

אנייה פאריטה

"פאריטה הייתה אוניית מעפילים בארגון התנועה הרוויזיוניסטית במסגרת עליית אף על פי של תנועת בית"ר. יצאה לדרך ב-12 ביולי 1939 מנמל קונסטנצה שבים השחור, כשעל סיפונה 857 בית"רים מגרמניה, אוסטריה, פולין ומרומניה שנחלצו מאירופה. מסעה של פאריטה תוכנן להימשך כשבוע, אך נמשך 42 יום. לאחר תלאות רבות, כמעט ללא מזון ומים, הגיעה הספינה לחופי תל אביב ב-22 באוגוסט 1939. הספינה הונחתה ונתקעה כחמישים מטר מהחוף. המעפילים הורדו ונעצרו על ידי הבריטים. כעשרה ימים לאחר מכן קיבלו סרטיפיקטים ושוחררו". (ויקיפדיה)

בשנת 1939 כאשר מלחמת העולם השנייה התרחשה והנאצים התנכלו ליהודים באירופה התעוררה מחשבה בלב האנשים כיצד אנו יכולים לעזור ליהודי אירופה כי באותם ימים לא ניתנו להעלות אנשים לארץ ישראל, אז התארגנו בתל-אביב קבוצה מתושבי תל-אביב לעזור בהורדת מעפילים בלתי לגאליים  שאנייתם עלתה על שרטון בחוף תל-אביב אנשי ההגנה ששוטטו ברחבי אירופה ותרו אחר אוניות ראויות להעברת אנשים לארץ (הכל נעשה במחתרת). ארגנו קבוצות של עקורים באירופה, וכשהגיעה אנייה ממורטת הם העמיסו גברים, נשים וטף, תינוקות ונשים בהריון בתנאים מחפירים, ללא מזון מסודר או מים לשתייה.

יום אחד בשעה שש בבוקר אבי ואני יצאנו לחוף הים כדי שאבי יוכל לרחוץ בים. נתקלנו בקהל אנשים טרם ידענו סיבת ההתקהלות. הסטנו את מבטינו  וראינו שנתקעה בים אנייה על שרטון, שמה היה "פריטה" וממנה קפצו אנשי ההגנה אשר ארגנו את המעפילים על האנייה. התפקיד היה למסור לאנשים בחוף מה מצבם ואם קורה משהו בתוך האנייה. (אנשי הקשר אשר נקראו "גדעונים")

על הכביש ניצב אמבולנס כדי לעזור לאנשים אשר נזקקו לעזרתו. לפתע שמעתי את הרופא באמבולנס פונה אלי, הוא הצביע על אישה פצועה אמר ביידיש: "נם איר און גיי אבק" שבתרגום לעברית אומר "קחי אותה והסתלקי".

מיד רצתי לאימי וסיפרתי לה על המקרה היא השאירה את סידוריה והתחילה לרוץ יחד איתי בחזרה לאמבולנס, כשהגענו תמכנו באישה שהורדה מהאמבולנס, ורצנו איתה הביתה. במהלך הדרך היא לא הפסיקה לבכות למרות ניסיונותיה של אימי להרגיע אותה. לאחר מספר שעות לאחר, האורחת שירדה מן האוניה  נרגעה ואמרה לנו ששמה מרים, ונשאלה השאלה מה לעשות עם הבגדים הבלויים שלה מהאונייה והיא ענתה: "תישרפו אותם " גם כדי למחוק את הזיכרונות הקשים וגם כדי לשמור על היגיינת הגוף והבית.

התארגנו, נרגענו  וקיבלנו אותה כבת נוספת למשפחה. היא החלה בחיפושי עבודה והתקבלה כמארגנת חנות בשוק הכרמל בתל – אביב. ועתה נותרה בידינו עוד משימה אחת מציאת אחותה של מרים-ציפורה, אשר נשלחה יחד עם יתר המעפילים שנותרו על הספינה למקום ריכוז בצפון תל-אביב (שם נמצא כיום עירוני ד').

לאחר מספר ימים האנשים התפזרו למקומות רבים, גילינו שציפורה הגיעה לשכונת יד אליהו, כולנו שמחנו מאוד. הלכנו לשם ומצאנו אותה הפגישה של מרים וציפורה היה מרגש . מרים המשיכה לעבוד בשוק הכרמל, הקימה משפחה נולד לה בן והיום טייס בחיל האוויר שלנו.

הזוית האישית

יובל: למדתי הרבה על החיים פעם ועל סיפור ילדותה של סבתי