מאגר סיפורי מורשת

שמי שרה ונולדתי בבית יפה במקום מרכזי בורנה שבבולגריה בשנת 1939 לבית משפחת שיפרוט. היה ים, היה גם בית כנסת. הייתי בת יחידה, שם אמי ארנה ושם אבי ג'ק. מקום המפגש של היהודים בורנה היה בבית העם.

חברי היו גויים, משחקי הילדות היו קפיצה על חבל תופסת וקוביות מעץ. היחסים עם המורים היו טובים, לבשנו תלבושת אחידה שהייתה בגדים כחולים.

בתחילת המלחמה העבירו את היהודים מהערים הגדולות לעיירות קטנות, הורי ואני הועברנו לעיירה בשם טרגובישטה. בגמר המלחמה העבירו אותנו חזרה לורנה. הבית שלנו היה מול הגן מעבר לים וזה היה מקום יפיפה. כעבור שנה עליתי יחד עם הורי ואחי שנולד. הסיבה לעלייה לארץ ישראל הייתה ציונות.

שנת העלייה הייתה 1948 חודש דצמבר. הגענו באנייה, הדרך הייתה קשה מאוד שטנו כחמישה ימים, ישנו על דיקטים לבושים בבגדים חמים ועגנו לחיפה הועברנו לבית העולים בבנימינה וכעבור חודשיים עברנו לחיפה.

גרנו בחדר קטן וחשוך עם הרבה שכנים מסביב ושירותים בחוץ. ההתחלה הייתה קשה מאוד, השתקמנו לאט לאט ועברנו לדירה טובה יותר. במשך השנים הכרתי את בעלי והקמנו יחדיו משפחה. נולדו לנו שני ילדים והיום יש לנו חמישה נכדים ששמותיהם: שירי, אורי, אסף, גל ונויה. כולנו גרים בחיפה.

סבתי, אחיה ובני דודיה בבית של דודה שלהם.

הזוית האישית

נויה ברוך מביאה את סיפורה של סבתא שרה שתועד במסגרת תכנית הקשר הרב דורי.