מאגר סיפורי מורשת

סבתי ואני השתתפנו השנה בתכנית הקשר הרב דורי. במסגרת הפעילות ערכתי לסבתא ראיון. בשיחה שלנו היא סיפרה לי שכאשר היא ומשפחתה היו בביתה אשר בסוצ'אבה שברומניה, עמד כרוז במרכז הרחוב וביקש מכולם לבוא לשמוע את דבריו. הוא הכריז הודעה לציבור בנושא הבנק והחלפת כסף.

לעומת זאת, בתקופת המלחמה, הגסטפו ( המשטרה הנאצית ) לקחו את הגברים ובניהם את אביה. הם הובילו אותם לבית הכנסת ושם כלאו אותם. אסור היה להביא להם אוכל. באוקטובר נשמעה הודעה חגיגית של המפקד: הוא אמר שמשחררים את הגברים מבית הכנסת. באותו היום הגיע כרוז רק שהפעם זו היית בשורה איומה: שבעוד כשלושה ימים היהודים מגורשים מסוצ'אבה (מקום מגוריה).

היו איסורים ברורים: אסור לקחת רכוש אבל מותר להחליף כסף, לוקחים רק מה שאפשר להחזיק ביד. כבר מהרחוב נשמעו צעקות "לצאת לצאת !..".

אחותה הגדולה, נזכרה ברגע האחרון ורצה הביתה בכל כוחה, היא הצליחה להציל כמה תמונות שיש לנו עד היום. כך הם  יצאו לדרך ביום גשום ואפרורי ה – 11 לאוקטובר 1941, בלי לדעת לאן הם הולכים. סבתא הייתה ילדה קטנה בת חמש וחודשיים בדיוק.

בתחנת הרכבת דחסו אותם כמה שיותר לתוך קרונות ששימשו להובלת בהמות, בצפיפות רבה בלי חלונות ובלי אוויר כלל. הרכבת החלה לנסוע. סבתא חושבת שנסעו יומיים, אולי שלושה, לא הייתה לה דרך לדעת, אבל זכור לה שהורידו אותם מהקרון בחושך.

רומני אחד ניגש אל אביה ואמר שיש המון שודדים. הוא אמר לו שתמורת סכום כסף הוא וחבריו ישמרו אליהם וייקחו אותם על רפסודה למקום יותר בטוח. אבל זו לא הייתה האמת, זה היה שקר, והוא לקח אותם למחנה צבאי של הנאצים .

לבסוף הם עלו על רפסודה עם עוד כמה יהודים חסרי אונים. כולם הצטופפו. סבתא זוכרת שגשם דק טפטף עליהם, ומבטה ניסחף אל הנהר כאשר היא הסתכלה וראתה דברים שצפו על פניי המים.

סבתא ומשפחתה הגיעו והובאו יחד עם כל אלפי היהודים חסרי האונים למחנה הצבאי. משפחות – משפחות נדחסו לתוך אולמות ענקיים. כל משפחה תפסה חלקת ריצפה.

הזוית האישית

אני למדתי הרבה מאוד על סבתא שלי ועל עברה . זה מאוד ריגש אותי, זו חוויה של פעם בחיים לשבת עם סבתא ולשמוע ממנה על החיים שלה.