מאגר סיפורי מורשת

שמי יובל דיין והשתתפתי השנה בתכנית הקשר הרב דורי, יחד עם סבתי לינה לנדאו, הסיפור מסופר על סבתא רבתא רבתא שלי.

סבתי לינה מספרת…

"קוראים לסבתי חיה פייגה פינקלשטיין, היא נולדה בשנת 1891 באוקרינה. מתי שהתחיל מלחמת העולם השנייה היא הייתה בסביבות גיל ה-40. היו לה 8 ילדים, 3 מהם מתו בילדותם ממחלות ורעב עוד לפני המלחמה. סבתא שלי גורשה למחנה עבודה בגטו שבפולין בעיר שנקראת טרבלנקה. אחת הבנות הבוגרות שלה הייתה נשואה כבר וגרה במוסקבה, 2 הבנים שלה התגייסו לצבא האדום ו 2 הקטנים שביניהם הייתה אמא שלי, סבתא ביקשה מהשכנים הנוצרים שלה להבריח אותם ברכת לכיוון מוסקבה לאחותם הגדולה וככה בעצם הם הצליחו להינצל, הם הגיעו למוסקבה ואחותם סידרה להם לעבוד  במפעל ליצור חלקי חילוף למטוסים אך כאשר הגרמנים עמדו בכניסה למוסקבה ההנהלה של המפעל הבריחה את כל העובדים שלה לאוזבקיסטן לעיר טאשקנט וככה אמא שלי כבר נשארה לחיות שם היא התחתנה והולידה אותי ואת אחי.

חנה הייתה נשואה  לדוד שמריאו פינקלשטיין אבל לזמן קצר בגלל שבעלה נרצח. הוא היה אחד מ 26 המורדים  הקומיסרים שניסו לחולל מהפכה קומוניסטית באותה תקופה. כולם נרצחו בסופו של דבר על ידי סטאלין כי הוא פחד שיפילו אותו מהשלטון כי הייתה להם השפעה גדולה מאוד על העם. הם הסתובבו בין ערים במדינה ועסקו בפעילות פוליטית מהפכנית נגד השלטון הרוסי. וישנו אפילו רחוב  בעיר מגוריו הקרוי על שמו כי הוא היה גיבור העם.

לצערי, לא זכיתי לראות את סבי כי הוא נרצח לפני שנולדתי. הספקתי  להכיר סבתי, היא נפטרה כשהייתי בת 18 בגיל 84. הייתי מאוד קשורה אליה, גרנו ביחד מהרגע שנולדתי ועד יומה האחרון.

סבתא רבתא שלי עם סבא רבא רבא שלי

סבתא הייתה מאוד מבוגרת לגילה, חולה ומותשת בגלל החיים הקשים שהיא עברה בנוסף היא הייתה מוגבלת. בשואה  היא איבדה עין אחת בגלל שיום אחד היא הייתה חולה מאוד במחנה ולא יכלה לקום מהמיטה לעבודה הקשה, ושומר נאצי הוציא לה את העין כדי להעניש אותה.

אחרי המלחמה שחררו את כל היהודים מהמחנות עבודה וסבתא שלי הגיעה אל בתה הבכורה אשר גרה במוסקבה והיא סיפרה לה שהילדים הועברו יחד עם כל הפועלים של המפעל שעבדו בו לאוזבקיסטן, והיא כמובן נסעה אחריהם.

הבנים שלה שהיו חיילים בצבא האדום נשארו בחיים וחזרו הביתה אחרי המלחמה.

בעיני סבתי הייתה מאוד גיבורה, היא הייתה אישה קטנה, ובודדה שעבדה מאוד מאוד קשה במחנה עבודה, היא סחבה אבנים ענקיות על גבה ששקלו כמעט כמוה היא קיבלה ארוחה אחת ביום של תפוח אדמה אחד לא מבושל וחצי סרדין אחד ביום. היו ימים שהיא עבדה יממה שלמה ברצף בלי הפסקה ובלי שינה כל מה שהיא עברה בחיים ללא שום ספק יכול רק אדם חזק ומאמין כלומר גיבור אמיתי".

הזוית האישית

שמי יובל דיין והשתתפתי השנה בתכנית הקשר הרב דורי, יחד עם סבתי לינה לנדאו, הסיפור מסופר על סבתא רבתא רבתא שלי.