מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

הגורל לפעמים הוא החלטה של רגע

אני אורטל וסבא יגאל יושבים בבית העץ
יושבים בבית העץ
הסיפור של סבא יגאל

שמי יגאל, נולדתי בתל אביב בתאריך 27.1.1947. בהיותי בבית ספר יסודי התחלתי ברמת גן, ובכיתה ג עברנו לרמת השרון, שם סיימתי את תקופת היסודי. את חגיגת בר המצווה שלי חגגתי בכיתה בצורה צנועה, כי גיסי נפטר שבוע לפני כן. בתיכון הייתי בתל אביב עירוני י"א  (היום כבר לא קיים). לאחר מכן התגייסתי לצבא לחיל הצנחנים (גדוד 890). המג"ד שלי היה יאיר תל צור ז"ל מאפיקים, שנהרג בדרך לשארם, הוא עלה על מוקש. מדובר בתקופת מלחמת ששת הימים. היות ותקופת שירותי הצבאי הייתה אחת מהתקופות היפות והמאתגרות בחיי, אני בוחר לספר את הסיפור המרכזי שהתרחש עוד לפני ששת הימים.

תפסנו קו באזור ערד שבו שכבנו במארבים בגבול עם ירדן. אני שימשתי נהג באותה תקופה לבקשתו של הנהג השני שהיה איתי, וביקש ממני להתחלף כי המסלול שלו היה ארוך יותר והוא היה עייף לעשות אותו. כמובן שלא סירבתי כי 'היום זה הוא, מחר זה אני', ובסיכומו של עניין הבחור עלה על מוקש. שניים נהרגו ושניים נפצעו. כתוצאה מהאירוע רפול, שהיה המח"ט, החליט על פעולת תגמול בכפר סמוע שממנו הובילו העקבות של אותם מחבלים שהטמינו את המוקש. מה שאני לוקח מהסיפור הזה כמסקנה וכשיעור לחיים, זה שכשעושים טוב, הטוב חוזר אליך טוב – כי אחרת אני הייתי במקומו.

לאחר שחרורי מצה"ל עבדתי בעבודות עפר בכל דרום סיני עד למלחמת יום כיפור, אחריה המשכתי לעבוד אך הפעם בצפון ברמת הגולן. שם הכרתי את אשתי, התאהבתי בה ממבט ראשון. לאחר שלושה חודשים התחתנו, עברנו לערד ושם גרנו כעשר שנים. בשנים אלו עבדתי בכור האטומי בדימונה. באותה תקופה תאטרון הקאמרי עשה עם תושבי ערד את המחזמר "יוסף וכותנת הפסים המשגעת", כאשר בתפקידים הראשיים שיחקו ששי קשת בתור יוסף, אלברט כהן בתור פרעה ותיקי דיין בתור המספרת. מצורפת תמונה שלי איתה כאשר אני שיחקתי את אח דן.  לימים נולדו לנו שלוש בנות מקסימות: הבכורה מעיין, אימא של אורי איילת וטל, ולקינוח – בן בשם עמית שהוא כרגע הרווק היחיד. בהמשך החלו להגיע הנכדות והנכדים שלא מפסיקים עד היום לחפור לנו בשכל ולהיות מחוברים בעיקר לטלפון ולא לעולם. בגדול אנו שמחים שזכינו להינות מכל המשפחה המורחבת הזו . בימים אלו אני פנסיונר אחרי שהייתי שלושים שנה מורה נהיגה. כיום אני מלווה ילדי חינוך מיוחד, אני אוהב להצחיק אנשים ומנגן על כלי הקשה (כפות) במקום שנקרא "רוב רוי".

לסיכום – אני מאחל בריאות לכל עם ישראל.

הזוית האישית

הנכדה אורי: היה לי מאוד כיף להקשיב ולשמוע על הסיפורים של סבא.

מילון

מח"ט
מפקד חטיבה

ציטוטים

”שכשעושים טוב, הטוב חוזר אליך טוב “

הקשר הרב דורי